פיצוי עקב נזק נפשי בתאונת דרכים ללא פציעה גופנית

האם מי שהיה מעורב בתאונת דרכים אבל לא נגרמו לו פציעות גופניות אלא רק חרדות, סיוטים כלומר רק נזק נפשי, זכאי לפיצוי?

תובעת נהגה ביום 15.8.16 ברכב לעבר מעבר חציה:

באותה עת חצתה הולכת רגל את הכביש.

התובעת הגיבה באיחור לחצייתה ואף בלמה בלימת חירום ותך כדי הבלימה פגעה בהולכת רגל אשר גרמה לשבר בראש ודימום בגולגולת.

הולכת הרגל הובהלה לבית חולים ללא הכרה ושם נקבע מותה.

לאחר התאונה פונתה התובעת לבית חולים שם נזקקה לטיפול הרגעתי.

היא לא נחבלה בגופה.

לאחר מכן נזקקה לטיפולים פסיכולוגיים ואף טיפול תרופתי.

כיצד הגיבה חברת הביטוח?

חברת הביטוח דחתה את תביעת התובעת בטענה כי התובעת לא היתה נפגעת ישירה בתאונה.

לטענת חב' הביטוח היא "נפגעת משנית" ומשכך עליה לעמוד בתנאי:

"הלכת אלסוחה" (רע"א 444/87 אבו סראחן מונהאר אלסוחה נ' עזבון המנוח דהאן ז"ל).

המקרה הגיע לפתחו של בית המשפט השלום בתל אביב, אשר מינה מומחה רפואי שיבדוק את התובעת ויקבע ממה היא סובלת.

מומחה בית משפט שבדק את התובעת קבע לה זמנית:

• 10% למשך שבועיים ו-5% למשך שנה.
• המומחה סבר כי לא נותר לה נזק לצמיתות.

חב' הביטוח עמדה בסרובה לפצות את התובעת:

לטענתה לא נפגעה פגיעה פיזית כלשהיא בתאונה ומצבה אובחן כמתאים לשלבים של תהליך התאבלות נורמטיבי בעקבות התאונה. יש לסווג את התובעת כנפגעת משנית ומשכך עליה לעמוד בתנאי הלכת אלסוחה.

הלכת אלסוחה קובעת בין היתר כי:

חובה כי תיוותר לתובעת נכות צמיתה.

במקרה דנן מאחר ולא נותרה לתבועת נכות צמיתה טענה חב' הביטוח כי לא מגיע לה פיצוי.

תענותיה של התובעת:

התובעת טענה כי היתה מעורבת ישירה בתאונה, ראתה את הקורבן מול עיניה.

נוהל מולה הליך משפטי קשה הכולל חקירות במשטרה והעמדה לדין.

כל זה השפיעה על מצבה הבריאותי.

הפגיעה נמצאת בתחום הסיכון שהרכב יוצר ולכן צריך לפצותה.

בית המשפט ניגש להכריע בסוגיה:

בבוא בית המשפט להכריע בסוגיה, בית המשפט בחן את כל הטיפולים הרפואיים שעברה התובעת כתוצאה מהתאונה;

התובעת טופלה במיון עקב אי שקט;

התובעת טופלה אצל מס' פסיכולוגיים ופסיכיאטריים ונזקק לטיפול תרופתי למשך תקופה.

המומחה הרפואי שמינה בית המשפט בדק את התובע וקבע בחוות דעתו כי התובעת סבה מתגובה רגשית עזה המתאימה לתגובת דחק חריפה.

נזקקה לטיפול הרגעתי.

סבלה מתחושת מועקה, עצבות וקושי לשמוח.

כאשר לדעתו זה מתאים לשלבים של תהליך-אבל נורמטיבי בעקבות התאונה.

פסיקתו של בית המשפט:

בית המשפט פסק כי התובעת הינה נפגעה ישירה ולכן זכאית לפיצוי.

בית המשפט הסביר כי התובעת שהיתה נהגת בתאונה אשר בפעולתה גרמה לתאונה, ניסיונה למנוע את התאונה, תחושת האחריות והלחץ שנבע כתוצאה מהתרחשות התאונה, הם אלו שגרמו בין היתר לנזק ממנו סבלה.

התובעת חוותה על בשרה את הטראומה ומשכך זכאית לפיצוי.

"קביעה זו מתיישבת עם הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שכן זכותו של נפגע בתאונת דרכים לקבל פיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לו וגם אם הנזק הנפשי הוא הנזק היחידי שנגרם לו".

התובעת בהיותה נהגת והינה בבחינת "משתמש" עונה על הגדרות החוק.

והחוק קובע כי נזק נפשי חוסה תחת "נזק גוף" ולפיכל הביטוח חובה מכסה אותה.

"אדם שנפגע בתאונה באופן ישיר ונגרם לו נזק נפשי כתוצאה ממנה זכאי לפיצוי ללא תלות בשאלה אם מקורו של הנזק בחשיפה לפגיעה של אחר או בחוויה שהתאונה עוררה בו"

בית המשפט בחן גם את מבחן הסיכון – נפגע ישיר הוא נפגע שהיה מצוי בתחום הסכנה הפיזית שנוצרה עקב הארוע.

הוא עצמו עמד בסכנה וכלפיו הופרה החובה שלא לרום לו נזק גוף.

להבדיל מנפגע משני שהיה מצוי מחוץ לסכנה הפיזית.

התובעת סבלה מדחק חרי, מועקה, עצבות, סכול, קושי כאשר ניכר בעליל שזה כתוצאה מהשימוש שעשתה ברכב ולפיכך זכאית לפיצוי.

בית המשפט פסק לה 28,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ.

האמור לעיל אינו מהווה יעוץ משפטי בשום אופן ויש לבחון כל מקרה עפ”י נסיבותיו.