נפגעה בגבה בזמן העבודה: תאונת עבודה? יש פיצוי?

האם מדריכת טיולים שהרימה שק עצים כבד במהלך עבודתה ונחבלה בגב יכולה לתבוע את ביטוח לאומי?

האם מדובר ב"תאונת עבודה?

התובעת, מורה ומדריכת טיולים במקצועה, עבדה כרכזת הדרכה.

בעת הרמת שק עצים כבד במהלך העבודה, חשה התובעת בכאב חד בגבה.

הכאב שבתחילה נחזה על ידי התובעת ככאב חולף, הלך והתעצם ועמו החלו תופעות לוואי שונות.

התובעת סברה כי מדובר בתופעה חולפת, נמנעה מלהיעדר מעבודתה במהלך תקופה עמוסה ודחתה את קבלת הטיפול הרפואי עד שהכאב הכריע אותה.

במהלך אשפוז בבית החולים, לאחר שהתברר כי מדובר בחבלה של ממש עברה התובעת תשאול מקיף, במהלכו נמצאה הסיבה למחלת הגב הקשה והפתאומית והיא הרמת שק עצים כבד במהלך העבודה.

התובעת הגישה תביעה לביטוח לאומי אשר דחתה את תביעתה.

לטענת הביטוח לאומי התובעת לא הוכיחה קרות אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתה ולא הוכיחה מועדו.

התובעת הגישה תביעה לבית הדין לעבודה

בית הדין לעבודה קבע:

2 תנאים להכרה כ"תאונת עבודה":

• ארוע פתאומי
• תוך כדי ועקב עבודתו של העובד

מסביר בית הדין לעבודה כי עפ"י הפסיקה נפסק כי עת מוגשת תביעה להכרה בפגיעה כתוצאה של "תאונה בעבודה" על המבוטח להוכיח ככלל שני מרכיבים:

האחד, כי ארעה לו "תאונה", קרי ארע לו אירוע פתאומי, חד פעמי, שניתן לאתרו בזמן ובמקום, ואשר הביא (סיבתיות ראשונה) לחבלה;

השני, שאותה תאונה היא "תוך כדי" ו"עקב" (סיבתיות שניה) העבודה או העיסוק, כאשר בעיקרו של דבר היסוד השני הוא העיקר.

עוד צוין שם, כי כאשר עסקינן בפגיעה שארעה לעובד כתוצאה מגורם חיצוני נראה לעין (סיבתיות ראשונה) והפגיעה ארעה "תוך כדי" העבודה, הרי שקמה החזקה להיות הפגיעה "עקב" העבודה (סיבתיות שניה) והנטל לסתור חזקה זו מוטל על המוסד לביטוח לאומי.

הנטל לסתור יכול ויורם בשים לב למאזן ההסתברות אם יותר סביר שהתאונה אינה עקב התממשות גורם סיכון בעבודה, אלא של גורם אחר למשל אדיופטי.

מסביר בית הדין כי לא בכל מקרה שבו מדובר באירוע תאונתי שהוא תוצאה של גורמים חיצוניים נראים לעין תחול חזקת הסיבתיות וכי יש להכיר באירוע התאונתי כפגיעה בעבודה, שכן עדיין המוסד לביטוח לאומי רשאי לטעון להעדר קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הפגיעה הפיזיולוגית שלטענת המבוטח נגרמה כתוצאה מהאירוע.

האם מדריכת הטיולים הוכיחה "ארוע תאונתי"?

נוכח האמור, השאלה היא האם עלה בידי התובעת להוכיח קרות האירוע התאונתי לו היא טוענת, בו לדבריה הרימה שק עם משקל כבד במהלך העבודה.

 האירוע התאונתי לו טוענת התובעת הוא הרמת שק עצים במשקל 25 ק"ג לצורך שליחתו ליום פעילות.

מתוקף תפקידה הייתה התובעת אחראית על ניהול המחסן במקום העבודה ועל ביצוע השליחויות ממנו לימי הפעילות.

הוכח בראיות אובייקטיביות, בעדות של מחסנאי שעבד עם התובעת וכן בעדות של מנכ"ל החברה שהאמין לעדות התובעת והמחסנאי, כי התובעת נפגעה בעבודה עקב הרמת שק כבד.

הרישום במסמכים הרפואיים

בהיעדר תיעוד במסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע אודות האירוע, או בהיעדר סמיכות זמנים בין אי הכושר לפגיעה, אין כדי לגרוע מגרסת התובעת.

אמנם הלכה היא כי יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים בהיותם מהימנים, שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון, ובית הדין מעניק חשיבות רבה לאמור באנמנזה הרפואית, שכן לרוב זו הגרסה הראשונה של הטוען לפגיעה בעבודה.

עם זאת, בענייננו ניתן על ידי התובעת הסבר אמין ומשכנע להיעדר ביטוי ואזכור לאירוע הנטען בעבודה בניירת הרפואית הסמוכה למועד קרות האירוע,

והוא חוסר הבנה בין היתר על רקע התסמינים הראשוניים שהופיעו ועל הקשר בינו לבין הפגיעה;

ודוק, מסמכים רפואיים אינם חזות הכל ודרוש לראות בצד להם את התמונה בכללותה, כשבענייננו היא מלמדת על הבנה בדיעבד שאפשר שהנזק שנגרם לתובעת היה בעטיו של אותו אירוע,

שבתמימותה ב'זמן אמת' לא ייחסה לו התובעת משמעות.

מינוי מומחה רפואי לבדיקת הקשר הסיבתי

חרף העובדה כי על פניו הפגיעה בגבה של התובעת נגרמה כתוצאה מגורם חיצוני הנראה לעין:

הרמת שק כבד, באופן שאפשר לטעון לתחולת חזקת הסיבתיות בעניינה כך שהפגיעה ארעה גם עקב העבודה, משאין מחלוקת כי תקופת אי הכושר נגרמה לתובעת רק בשלב מאוחר יותר, דרוש מינוי מומחה רפואי לבחינת השאלה האם מתקיים קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הפגיעה הפיזיולוגית שלטענת התובעת נגרמה כתוצאה מהאירוע.

על המומחה לבחון האם האירוע התאונתי גרם בין מיד ובין לאחר מכן לפגיעה פיזיולוגית בתובעת.

בהתאם לפסיקה, בגדר פגיעה פיזיולוגית יבואו אובדן כושר עבודה אפילו אם הוא תולדה של כאב בלבד או חבלות שהצריכו ריפוי ושיקום, דהיינו פנייה לטיפול רפואי;

גם אם האירוע התאונתי גרם להחמרה זמנית וחולפת בליקוי רפואי שהיה קיים במבוטח קודם לכן, האירוע התאונתי יוכר כפגיעה בעבודה.

לפיכך בית הדין לעבודה הכיר באירוע כ"תאונת עבודה"

 לאור המפורט לעיל, עלה בידי התובעת להוכיח קרות אירוע תאונתי בעבודה מ-2.4.19 לרבות באמצעות ראיות אובייקטיביות.

אשר להיעדר תיעוד במסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע התאונתי אודות האירוע, כמו גם היעדר דיווח על ידה למעסיק על האירוע ב-"זמן אמת", הסבריה של התובעת בקשר לכך, משכנעים ומקובלים עלינו, כשעדותה נמצאה מהימנה.

עם זאת, משאי הכושר שארע לתובעת היה שלא בסמוך לקרות האירוע התאונתי ומשהנתבע שולל קשר סיבתי בין האירוע לליקוי בגבה, ימונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לפגיעה על יסוד התשתית העובדתית שנקבעה לעיל.

האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.

רוצים לדעת האם מדובר ב-"תאונת עבודה"?

איך מגשים תביעה לביטוח לאומי? צרו קשר