מקרה של ילד בן חמש שנחבל בקייטנה
התובע, קטין בן 5.4 שנים במועד הרלוונטי לתביעה, נחבל במהלך שהותו בקייטנת הנתבעת.
הוצאו ילדי הקייטנה לשחק בחצר המבנה בו התקיימה הקייטנה – להלן:
החצר (כשהשמש הייתה לוהטת וחמסין בחוץ) 40 מעלות (התובע שיחק על קורקינט שאינו מתאים לגילו ולתנאי החצר)
קיימים בגינה הפרשי גבהים,
מדרגה ושטח דק כשביל וכדומה מבלי שהייתה השגחה מספיקה במקום;
במהלך הרכיבה על הקורקינט התנגש התובע בילד אחר שרכב על "בימבה",
נפל על פניו, שבר את השן הקדמית ונגרם לו חתך בשפה.
טענותיו של התובע
התובע טען כי הנתבעת אחראית לפצות אותו בגין נזקיו מחמת היותה הבעלים של המבנה והגורם האחראי על שלום הילדים בקייטנה.
נטען כי הנתבעת פעלה בחוסר זהירות וברשלנות, בין היתר, בכך שלא השגיחה באופן ראוי על הילדים בקייטנה (במיוחד שלא יתנגשו אחד בשני)
ואפשרה לילדים לרכוב על "קורקינט" ו"בימבה", שאינם מתאימים לתנאי חצר הקייטנה (לא קיים בחצר "מרחב מספיק רחב לעוברים והשבים") ולגילם של הקטינים.
נטען בנוסף שהנתבעת התעלמה מתנאי מזג האוויר החם שהיו באותו היום.
טענותיה של הנתבעת
מאידך טענה הנתבעת בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי דין התביעה נגדה להידחות.
הוכחש מחמת אי ידיעת העובדות לאשורן וכן הוכחש הקשר הסיבתי בין האירוע ובין הנזק שנגרם;
הוצאת ילדים לשחק בחצר היא פרקטיקה נוהגת בכל גן וצהרון;
ביום הרלוונטי לתאונה לא נמדדו 40 מעלות חום;
הקורקינט הוא צעצוע שגרתי ולא מסוכן;
לא ניתן למנוע כל אירוע במהלכו נפגעים ילדים במסגרות חינוכיות;
האירוע אירע בעת שהתובע איבד את שיווי המשקל ללא קשר למפגע נטען ובכל מקרה צוות הקייטנה עשה כל שביכולתו על מנת לשמור על הקטינים בקייטנה;
חצר הקייטנה בטיחותית.
לסיכום:
נטען כי התאונה הייתה בלתי ניתנת לצפייה וצוות הקייטנה לא התרשל!
בית המשפט קיבל את התביעה ודחה את טענות הנתבעת!
בית המשפט קבע כי אין חולק כי במערכת היחסים שבין הנתבעת (וסגל הקייטנה) ובין הקטינים המשתתפים בה,
קיימת לנתבעת חובת זהירות ברורה כלפי הקטינים.
בהלכה נקבע כי מדובר בחובת זהירות הדומה לחובת הזהירות של אב כלפי בנו.
אכן, לא כל אירוע פגיעה של קטינים במהלך שהותם במוסד חינוכי, לרבות בקייטנות, מקים חבות בנזיקין.
על מנת להכריע האם הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה, יש לבחון את השתלשלות האירועים שקדמה לאירוע התאונה.
קרי, האם ניתן היה לצפות את קרות התאונה ולמנוע אותה.
לאחר בחינת הראיות, המסקנה היא כי בנסיבות המקרה ניתן היה וצריך היה לצפות את קרות התאונה ולמנוע אותה.
סגל הגן הבחין כבר עובר לתאונה שהתובע אינו רגוע, משתולל ורוכב במהירות על הקורקינט.
גב׳ הדר אף העירה לתובע וביקשה שיפסיק והוא לא עשה כן.
בנסיבות אלה, היה על הסייעות לנקוט בפעולה אקטיבית, להפסיק את ההשתוללות עם הקורקינט (לבטח לאור תנאי החצר).
נקיטת פעולה אקטיבית זו (שלא הצריכה משאבים מיוחדים) הייתה מונעת את קרות התאונה המצערת.
חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא גם בתשובות שמסרו העדות מטעם הנתבעת לשאלה, כיצד אמור הצוות לפעול בנסיבות דומות.
