מפגע במדרכה על מי מוטלת האחריות?
מהו מפגע המקים אחריות לעירייה?
התובע, קטין בן שש שנים, שיחק עם חבריו בחצר הבית המשותף בו גר, כשלפתע הכדור התגלגל מהחצר לכיוון המדרכה והתובע דלק אחריו.
כשראתה אמו כי התובע רץ לכיוון הכביש קראה לו ורצה לעברו.
בהגיע התובע לערוגה במדרכה נתקל במפגע, נפל ונחבל בגופו.
לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין חבלה ביד שמאל.
האם העירייה התרשלה כלפי התובע?
עוולת הרשלנות מוסדרת, מבחינה נורמאטיבית, בסעיף 35 לפקודת הנזיקין הקובע, כי:
"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולת עושה עוולה."
"החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף".
שלושה יסודות לעוולת הרשלנות:
- קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) על המזיק כלפי הניזוק;
- הפרתה של חובת הזהירות, קרי – התרשלות;
- ונזק.
חובת הזהירות
המבחן לקיום חובת הזהירות הוא מבחן הצפיות, ויש להבחין בין חובת זהירות מושגית לחובת זהירות קונקרטית.
במסגרת בחינת חובת הזהירות המושגית נבחן האם מתקיימת החובה להיזהר בין סוג המזיק לסוג הניזוק כאשר הבחינה היא אבסטרקטית ונערכת בלא להתחשב בנסיבותיו הספציפיות של העניין שבפנינו.
חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת בשני שלבים, כאשר בשלב הראשון עלינו לשאול האם אדם סביר יכול היה לצפות את אפשרות התרחשותו של הנזק הנטען בנסיבותיו הספציפיות של המקרה שבפנינו.
בשלב שני עלינו לשאול האם גם צריך היה אדם סביר לצפות את קרות הנזק.
בית המשפט חייב את העיריה וקבע כי אחראית למפגע!
התובע נפל בערוגת העץ. המדובר במפגע וכי העובדה שהנתבעת לא טרחה להביא את יומן האירועים או עדים מטעמה לעניין התיקון או לעניין התלונה, פועלת לחובתה.
העובדה שהנתבעת תיקנה את המדרכה במקום בו הייתה התאונה מלמדת כי הפנימה שהיה מפגע במקום.
צינור ברזל חתוך בתוך ערוגה הוא מפגע מסוכן.
משכך נקבע כי העיריה התרשלה וכתוצאה מהתרשלות זו נפגע התובע ומתקיים קשר סיבתי עובדתי בין ההתרשלות לנזק.
מבחן הצפיות: יש לצפות כי מפגע כזה יכול לגרום נזק למשתמשי הדרך ואם לא מסירים מפגע כזה עלול להיגרם הנזק. הדברים מקבלים משנה תוקף כשמדובר בניזוק קטין, בגיל שבו החלטות פזיזות, ללא שיקול דעת ראוי, מתקבלות כדבר שבשגרה.
גם מבחן מתחם הסיכון התקיים שכן על פי מבחן זה הקשר הסיבתי מתקיים אם התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק.
בענייננו המפגע נמצא במתחם הסיכון והנזק נגרם בתוך מתחם הסיכון.
גם מבחן השכל הישר התקיים בעניינינו שכן על פי מבחן זה הקשר הסיבתי מתקיים כאשר כל התכונות, המציינות את הרשלנות שבהתנהגות המזיק, תרמו בפועל להיווצרות התוצאה המזיקה.
במקרה שלפנינו, היותו של "הפרש גובה" בין מרצפת לשפת מדרכה וצינור ברזל חתוך עלול להוביל להיתקלות ומעידה.
אין ספק כי מפגע מסוג זה שאינו מטופל, עלול להוות גורם סיכון ומחדל אשר גרם לקרות הנזק וההגנה לא הצליחה להוכיח שגורם זר ניתק קשר זה.
לאור כל זאת יש לקבוע כי העיריה התרשלה כלפי התובע ויש לחייבה לפצות את התובע.
אין אשם תורם על קטינים עד גיל 12
העיריה ביקשה להטיל אשם תורם, ואולם כבר נקבע הן בפקודת הנזיקין והן בפסיקה כי אין להטיל אשם תורם בגיל כה צעיר.
שבמקרה שלפנינו מדובר בילד בן 6 ששיחק בחצר ורץ אחר הכדור.
אין המדובר בהסתכנות תוך כדי מודעות כפי שלעיתים נפסק במקרים שהושת אשם תורם בילדים.
