האם תלונות על כאבי גב בשירות הצבאי מקנות זכות תביעה כנגד משרד הביטחון?
אלו תנאים נדרשים על מנת שמשרד הביטחון יכיר בפגיעה שנגרמת לחייל במהלך שירותו הצבאי?
המערער, יליד 1995, התגייס לשירות צבאי בחודש יולי 2013 עם פרופיל רפואי 97 ושירת כלוחם ביחידה מובחרת בחטיבת הצנחנים.
בעקבות תלונות על כאבי גב שהחלו במהלך אימון יחידתי בחודש יוני 2014, והובילו לטיפול תרופתי, פיזיותרפיה וכירופרקטיקה,
הורד הפרופיל הרפואי של המערער ל-72, והוא הועבר לתפקיד כמש"ק בעבודה משרדית בבסיס עורפי, עד לשחרורו משירות סדיר בחודש יולי 2016.
הוא הגשי בקשה למשרד הביטחון להכרת זכות [מחלה] לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים או החוק),
בה טען כי תנאי השירות גרמו לכאבי גב עזים, בעיקר לאחר עמידה ממושכת, נסיעה והרמת משקלים.
משרד הביטחון הפנה את המערער לאורתופד אשר בדק אותו וקבע כי לדעתו:
"לא קיים נזק בגב מתני לאחר שירותו הצבאי בתור לוחם".
לאור חוות דעתו זאת משרד הביטחון דחה את התביעה.
החייל הגיש ערעור לבית המשפט.
קשר סיבתי – המסגרת הנורמטיבית
לצורך הוכחת תביעה כנגד משרד הביטחון כהגדרתה בחוק הנכים, נדרש המערער להוכיח קיומם של שלושה תנאים מצטברים:
(1) כי קיימת פגימה;
(2) כי הפגימה אירעה במהלך השירות הצבאי;
(3) כי הפגימה אירעה עקב השירות.
התנאי השלישי דורש הוכחת קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי.
להוכחת הקשר הסיבתי העובדתי על המערער להוכיח:
(1) שכיום יש לו פגימה,
(2) שמקור הפגימה הינו בתנאי השירות או באירוע שהתרחש במהלך השירות ו-
(3) שמתקיים קשר סיבתי רפואי בין הפגימה כיום לתנאי השירות אז.
נפסק כי אין די באפשרות תיאורטית, אולם מאידך לא נדרשת דרגת שכנוע של "קרוב לוודאי".
די אם המערער ישכנע את ועדת הערעור ברמה העולה על מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי.
עליו להוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתו, אולם אפילו לא הוכיח קיומה של אסכולה כזאת בדרגה של "מתקבל מאוד על הדעת",
עדיין פתוחה בפניו הדרך להוכיח כי במקרה שלו נגרמה הפגימה עקב תנאי שירותו .
הלכה פסוקה זו, בנוגע לאפשרות להוכיח קשר סיבתי-עובדתי אף שלא באמצעות אסכולה רפואית,
עולה בקנה אחד עם כלל-העל שנקבע בפסיקה ולפיו יש לפרש את חוק הנכים בצורה ליברלית וברוחב לב.
האם הוכיח המערער, בדרגה של "מתקבל מאוד על הדעת", את שלושת רכיבי הקשר הסיבתי העובדתי?
קיומה של פגימה כיום
על אף שהמומחה מטעם בית המשפט (הוועדה) לא מצא בבדיקה הגופנית שערך למערער הפרעה מוטורית,
עדיין שני המומחים מטעם החייל ומטעם משרד הביטחון מצאו הגבלה קלה בכיפוף לפנים של הגב התחתון.
יש בכך כדי להוכיח קיומה כיום של פגימה בעמוד שדרה מותני.
המומחה מטעם המערער והן המומחה מטעם המשיב מצאו בבדיקתם את המערער כי, בנוסף לכאבים, טווח תנועות עמוד שדרה מותני של המערער הינו מוגבל.
לא חובה שתוותר נכות כדי להיות מוכר כ"פגימה"
השאלה אם די בכאבים חוזרים ונשנים בגב תחתון, אף ללא הגבלה בביצוע טווח של תנועות, על מנת להיחשב כ"נכות" (המוגדרת בחוק כ"איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה …או פחיתתו של כושר זה"),
אינה מחייבת הכרעה במקרה שבפנינו, לאור החלטתנו להעדיף את ממצאיהם של מומחה המערער ומומחה המשיב, ולדחות את ממצאיו של המומחה מטעם הוועדה.
אולם אף אם היינו מקבלים את עמדת מומחה הוועדה, המכיר בכך שהמערער סובל "רק" מכאבים המלווים לעתים בהקרנה לרגלו, לא היה בכך כדי לשנות מהקביעה שכיום קיימת פגימה בגבו של המערער.
עמדתנו היא שכאבים הנלווים לביצוע תנועה גופנית הינם במובהק מצב של שינוי מכושר הפעולה הרגיל של האדם, אף אם הם "לא מוסברים" או לא נלווית להם הגבלה בטווח התנועה.
גישה זו מקבלת חיזוק לאור הגדרת "מחלה", שנוספה לחוק הנכים בתיקון 29 שנכנס לתוקף ביום 27.4.2017:
"כל מחלה, ליקוי, מוגבלות, תסמונת או הפרעה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, והכול למעט חבלה".
הוכח, איפוא, שבגב התחתון של המערער קיימת כיום פגימה (הרכיב הראשון של הקשר הסיבתי העובדתי).
מהות הפגימה – הגבלה קלה בכיפוף לפנים וכאבים אשר לעתים מלווים בהקרנה לרגל.
תנאי השירות הצבאי
המערער תיאר את תנאי שירותו, בין השאר, ציין כי במהלך קורס צניחה הוא נפל על הגב והעורף בנחיתה.
בשלב האחרון של המסלול, שנמשך כחצי שנה, עבר המערער אימונים אינטנסיביים שכללו מסעות ארוכים עם נשיאת משא כבד על הגב, אימוני קרב מגע ונהיגה מבצעית בתנאי שטח קשים.
קשר סיבתי עובדתי
מומחה בית משפט (וועדה) קבע כי קיימת מחלוקת בעולם הרפואה לגבי השאלה אם מאמצים פיזיים משך זמן ממושך גורמים להתפתחות מחלות גב.
צוין כי בשנות החמישיים והששים של המאה הקודמת היו הרופאים בדעה שהרמת משאות כבדים וביצוע פעולות בכוח ובכפיפות השפיעו יותר מכל דבר אחר על התפתחות מחלות גב הגורמות לנכות עבודה.
מאידך, על-פי מחקרים רפואיים חדשים, עבודות הכרוכות בהרמה, בדחיפה, במשיכה ובנשיאת דברים אינן קשורות להתפתחות פריצות דיסק.
הודגש כי כיום הגורם הפיזי עדיין נחשב כאחד הגורמים להופעת מחלת גב, אולם הרופאים בדעה כי הגורמים הפיזיים משפיעים בעיקר על כאבי גב במסגרת החמרת מצב קיים והם אינם קשורים למחלה עצמה.
עוד כתב פרופ' נורמן:
"עם זאת, על-פי המחקרים הרפואיים הרמת משאות תוך כדי ביצוע תנועות בצורה לא נכונה גורמת לנזק לגב",
ו"סביר להניח כי חבלות זעירות משך הזמן יכולות לתרום להתפתחות מחלות גב, אולם הן רק גורם אחד מבין גורמים רבים שמתרחשים בחיים היומיומיים של העובד".
לא נדרש להוכיח "אסכולה רפואית" אלא קשר סיבתי עובדתי
המונח "אסכולה רפואית" נעדר מחוות הדעת של המומחה.
קביעתו של המומחה כי הגורם הפיזי (קרי, מאמצים פיזיים, הרמת משאות בצורה לא נכונה, פעילות חוזרת לאורך זמן ממושך)
הינו אחד הגורמים להופעת מחלת גב, מהווה, למעשה, הכרה בקיום קשר סיבתי עובדתי כללי (פוטנציאלי) בין מאמצים פיזיים מוגברים לבין פגימה בעמוד שדרה מותני.
בהתייחסו לקשר סיבתי עובדתי ספציפי ציין המומחה כי בנסיבות שבפנינו לא היה אירוע חד וברור אשר גרם להופעת כאבי הגב, וכי אלו הופיעו אצל המערער לאחר תקופה של מאמץ גופני של חצי שנה.
עוד הוא ציין כי כאבי הגב יכולים להיגרם עקב כאב שרירים והם בדרך כלל חולפים לאחר מספר ימים עד שבועות.
מסקנתו הייתה שלא קיים קשר סיבתי בין כאבי הגב הקיימים היום לבין השירות הצבאי.
לבית המשפט שקיול דעת סופי אפילו בניגוד לחוות דעתו של המומחה
לוועדת הערעור, בדומה לבית משפט, שמור מלוא שיקול הדעת בשאלה עד כמה (אם בכלל) להסתמך על מסקנות המומחים שלפניו.
הכלל הוא כי בית משפט רשאי לאמץ מסקנות המומחים, לדחותן כולן או בחלקן, בין אם מדובר במומחים מטעם בעלי הדין או במומחה שמונה על-ידי בית המשפט או ועדת ערעור.
נקבע כי ההליך המשפטי נועד להגיע לחקר האמת ולהכריע באופן נכון וצודק, ואינו תחרות אשר בסופה יש להכריז על חוות הדעת המוצלחת יותר.
הודגש כי מרגע שהוגשו, מאבדות חוות הדעת את צביונן "מטעם" והופכות להיות חלק מכלל הראיות שבפני בית המשפט, ועל-פיהן הוא אמור להגיע להכרעה הנכונה.
בית המשפט קבע כי במקרה דנן בית המשפט מעדיף את מסקנת המומחה מטעם המערער.
הגורם הפיסי נחשב כגורם למחלת גב
המערער לא הוכיח קיומה של אסכולה רפואית בשאלת הקשר הסיבתי בין פעילות פיזית אינטנסיבית ונשיאת משאות כבדים לבין כאבי גב תחתון,
אולם, כאמור, בחוות דעתו של המומחה מטעם הוועדה הוסבר כי הסוגיה שנויה במחלוקת בין מומחי רפואה בעולם, אך "הגורם הפיזי" נחשב כאחד הגורמים למחלת גב.
כמוסבר לעיל, ההלכה הפסוקה מאפשרת למערער להוכיח קיום הקשר הסיבתי אף בהיעדר אסכולה רפואית.
חבלות זעירות יכולות לגרום לחבלת גב
חבלות זעירות במשך זמן עלולות להיות אחד מהגורמים למחלת גב, מייתר את הצורך בהוכחת "אירוע חד וברור" של מאמץ פיזי דרמטי,
במציאות שבה לאורך זמן, במשך חודשים, ביצעו המערער וחבריו ליחידת חי"ר מובחרת פעילות פיזית אינטנסיבית, חריגה ביחס למקובל בשירות צבאי "רגיל".
ממכלול נסיבות אלו הגענו למסקנה שקיומו של קשר סיבתי עובדתי בין הפגימה בגב תחתון כיום לשירות הצבאי הוכח על-ידי המערער בדרגה של "מתקבל מאוד על הדעת".
קשר סיבתי משפטי
בהוכחת קשר סיבתי עובדתי לא סגי.
על המערער להוכיח אף שמתקיים קשר סיבתי משפטי בין הפגימה בגב התחתון לבין השירות הצבאי.
לקשר זה רכיב אובייקטיבי ורכיב סובייקטיבי.
הרכיב הסובייקטיבי הינו רגישותו המיוחדת של המערער והכרה בכך כי על הצבא לקבל אותו כמות שהוא, והרכיב האובייקטיבי הינו תנאי שירותו וזיקתם האיכותית לשירות הצבאי.
שני רכיבים אלו מתקיימים בענייננו, ומשכך מתקיים אף הקשר הסיבתי-המשפטי.
