תובע נהג ללא ביטוח על אופנוע מטעם התובע ונפגע בתאונה
האם זכאי לפיצוי?
ממי?
- התובע בן 19 עבד כשליח פיצריה ובמהלך עבודתו עת נהג באופנוע ארעה לו תאונת דרכים.
- התברר כי לביטוח לא היה ביטוח חובה בתוקף.
- האם זכאי לפיצוי?
התובע הגיש תביעתו כנגד "קרנית – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" שהוקמה ע"י המדינה שתפקידה, בין היתר, לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק פיצויים שאין בידו לתבוע פיצוי ממבטח, בשל היעדרו של ביטוח (סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים).
אלא ש"קרנית" טענה כי בהתאם לסעיף 7 (5) לחוק הפיצויים הוא אינו זכאי לפיצוי לפי לשון הסעיף:
"מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב" ולכן על פי סעיף זה התובע אינו זכאי לפיצוי.
לאור טענת "קרנית" התובע הגיש תביעה חלופית כנגד אותו רכב שפגע בו לפי פקודת הנזיקין וזאת לאור העובדה כי לאחר שהנהגת גם הורשעה בבית המשפט לתעבורה בעבירות של אי מתן זכות קדימה לרכב הנע בכביש ביציאה מחצרים, נהיגה בקלות ראש ואי ציות לתמרור.
מי צריך לפצות את הנפגע? "קרנית" או חברת הביטוח של הרכב הנוסף?
התביעה הגיעה לפתחו של בית המשפט אשר דן בטענות הצדדים:
סעיף 7 לחוק הפיצויים מונה רשימת נפגעים אשר אינם זכאים לפיצוי לפי החוק מקרנית.
בכללם, גם "מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;" (ס"ק 7(5) לחוק).
על פי סעיף זה התובע אינו זכאי לפיצוי.
אולם, לכלל זה שבסעיף 7(5) חריג הקבוע בסעיף 7א לחוק הפיצויים והוראתו כדלקמן:
"7א. על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או (מ)את המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12 (ב)" [הדגשה אינה במקור].
כדי להחיל את סעיף 7א לחוק, צריכים להתקיים שלושה תנאים:
(א) הנהיגה של התובע היתה בהיתר מהבעלים או מהמחזיק;
(ב) התובע לא ידע כי אין לאופנוע כיסוי ביטוחי (יסוד סובייקטיבי);
(ג) סבירות אי הידיעה (יסוד אובייקטיבי).
ההיגיון שבבסיס סעיף 7א נשען על טעמים של צדק ושל תקנת הציבור, בשילוב עם שיקולי התרעה – שוללים ממי שדבק בו רבב מוסרי, וממי שהתנהגותו פסולה או מסוכנת במודע את הזכאות לפיצוי מאחר שידע או שהיה צריך לדעת שהוא נוהג ברכב ללא ביטוח בתוקף (ראו ע"א 1777/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אגמי [פורסם בנבו] (2005) בפסקה 18).
הנטל להוכיח את קיומם של התנאים שבסעיף 7א לחוק הוא לפתחו של התובע, מאחר שהוא מבקש להיבנות מסעיף מהחריג את שלילת זכאותו לפיצויים:
תנאי ראשון
נהיגתו של התובע באופנוע היתה בהיתר וברשות מהמחזיק, המעסיק.
על כך אין מחלוקת, ומתקיים התנאי הראשון.
תנאי שני
המעסיק עצמו וכן כל אחד מהעובדים לשעבר של העסק שהגיעו לבית המשפט ליתן עדות מטעמו, לא הצהירו בפה מלא כי התובע ידע פוזיטיבית שאין לאופנוע ביטוח.
לאחר התאונה, כשהמעסיק פגש את אמו של התובע בבית החולים, הוא אמר לה שיש לאופנוע ביטוח אמירה זו לא היתה אמת,
ורק לאחר מכן, בהתערבות המשטרה המעסיק הודה בפני האם שאין לאופנוע ביטוח וכי הוא התבייש לומר לה זאת קודם לכן.
המעסיק הרגיש, ובדין, אחראי.
אדם המעסיק בני נוער הלהוטים להשתכר, אולם מזניח את חובותיו כמעביד ומסכן את עובדיו ואף אינו דואג לכך שיהיה מבוטחים, ראוי שיחוש כך.
יודגש כי המעסיק לא התגונן ולא הטיח באם כי בנה ידע שאין ביטוח לאופנוע.
תנאי שלישי
התובע לא היה צריך לדעת כי לביטוח אין אופנוע. האופנוע היה מתוחזק:
היו על ארגז האופנוע מדבקות של הפיצרייה והתובע ראה עובדים אחרים עושים באופנוע שימוש לצרכי העבודה.
הנחה הגיונית היא שבעל עסק לא יפעל בניגוד לדין ולא ימנע מלבטח רכב שנמצא בשימוש עסקו ועל ידי עובדיו.
