בקצרה: חייל או חיילת שמחלת הסוכרת שלהם התפרצה במהלך השירות הצבאי עשויים להיות מוכרים כנפגעי שירות ולקבל תגמולים ממשרד הביטחון – גם כשמדובר במחלה קונסטיטוציונלית שאינה נגרמת מפגיעה חד-פעמית. ההכרה נקבעת לפי קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות להתפרצות המחלה, ולא לפי עצם השירות. בעמוד זה מובא ניתוח מלא של פסק דין שבו התקבל ערעורו של לוחם שחלה בסוכרת לאחר אימון מבצעי בתנאים קשים, ולצדו הסבר מעשי כיצד מגישים תביעה ואילו ראיות מחזקות אותה.
האם חייל שחלה בסוכרת במהלך שירותו הצבאי זכאי לפיצוי ממשרד הביטחון?
האם יש קשר בין מחלת הסכרת לשירות הצבאי?
המערער, התגייס לשירות צבאי בחודש עם פרופיל רפואי 97 ושירת כלוחם בחטיבת חי"ר.
הוא השתתף באימון פלוגתי בתנאים קשים, המכונה "שבוע מלחמה", בשל היותו מדמה מצבי לחימה.
בתום אותו שבוע הופיעו בגופו של המערער סימני עייפות, צימאון, יובש בפה, השתנה מרובה וירידה במשקל.
זמן קצר לאחר מכן, הוא היה מעורב בתקרית במחסום סמוך לרמאללה, במהלכה נורה מחבל, וכעבור ימים אחדים הוא פנה לבדיקה, בה נמצאה בגופו רמה גבוהה של סוכר.
לאחר שאושפז בבית החולים רמב"ם, הוא אובחן כחולה סוכרת.
ועדה רפואית שינתה את הפרופיל הרפואי שלו ל-21 והוא שוחרר מהשירות.
לאחר שחרורו מצה"ל, הגיש החייל תביעה למשרד הביטחון.
משרד הביטחון דחה לו את התביעה מאחר וקבע כי אין קשר בין פריצת המחלה לבין מהלך שירותו הצבאי ו"שבוע מלחמה", מאחר ולדעתו "שבוע המלחמה" לא היה קשה ולא היה בגדר "אירוע שהוא אקוטי באופיו".
החייל לא ויתר והגיש ערעור לבית משפט.
האם יש קשר סיבתי בין דחק נפשי וסוכרת?
המומחים הרפואיים היו חלוקים ביניהם בשאלת קיומה של אסכולה רפואית המכירה בקשר הסיבתי בין סוכרת לדחק נפשי.
מומחה מטעם החייל קבע כי:
"הספרות המקצועית מראה בבירור וללא ספק שקיימת אסכולה רפואית מבוססת ומוכרת הגורסת שדחק נפשי ו/או גופני קצר או מתמשך יכול להביא בתנאים מסוימים לפריצת מחלת הסוכרת",
ואילו המומחה מטעם משרד הביטחון קבע כי:
"מחקרים התומכים בקשר חיובי בין סטרס וסוכרת סוג 1 הינם בעלי איכות מדעית ירודה".
בית המשפט מינה מומחה מטעמו אשר קבע כי "ספרי הלימוד המובילים כלל לא מציינים דחק נפשי כגורם סביבתי אפשרי לפריצת סוכרת".
האם יש אסכולה רפואית שתומכת בקיומו של הקשר הסיבתי בין דחק נפשי לסכרת?
בחודש יולי 1996 הוגש דו"ח של הוועדה לבחינת הקשר הסיבתי בין סוכרת לשירות צבאי, בו השתתפו תשעה מבכירי המומחים לסוכרת בישראל, והיא נודעה בשם "ועדת רז", על שם יושב ראש הוועדה פרופ' איתמר רז.
הוועדה קבעה כי: אין הוכחה מדעית חד משמעית לכך שמצבי לחץ נפשי גורמים להתפתחות סוכרת מסוג 1, וכי לא ברור אם היעדר הוכחה נובע מחוסר קשר או מהקושי המתודולוגי להוכחת קשר כזה בבני אדם.
הוועדה המליצה להכיר בקשר סיבתי בשני תסריטים:
האחד:
כאשר אצל חייל המשרת בצבא התגלתה סוכרת לאחר שלוש שנים מתחילת שירותו, לא ניתן לשלול שהגורם להתפתחותה נובע מאירוע שהתרחש במהלך השירות.
השני:
באם חייל עבר אירוע רפואי או נפשי קשה בסמוך מאוד להתגלות הסוכרת, ניתן לייחס לאירוע תפקיד של גורם לחשיפת הסוכרת וגורם להאצת תהליך הרס הלבלב.
צוין כי:
"מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, במידה והסוכרת תתגלה תוך 3 חדשים מהאירוע, יש לקבוע כי יש לקשר בין שני האירועים".
ועדה מקצועית נוספת בראשותו של פרופ' מיכה רפופורט מונתה בשנת 2016 על-ידי המועצה הלאומית לסוכרת
בדו"ח ועדת רפופורט מיום 7.6.2016 נכתב כי דחק נפשי אינו מהווה את המחולל הראשוני למחלת הסוכרת, וכי הוועדה עסקה בתפקידו של דחק נפשי מקדים כ'גורם הדק' לפריצת סוכרת.
בפרק הסיכום ציינה הוועדה כי בנסיבות מסוימות יכול דחק נפשי מקדים לשמש כגורם 'הדק' (להבדיל מגורם מחולל ראשוני) לפריצה של סוכרת או להחמרתה.
עוד נכתב כי ספרות רפואית איכותית ועדכנית מצביעה בבירור על קשר חזק מדרגה A (קשר לשיבוש רמות סוכר) או B (קשר להתפרצות סוכרת) בין דחק נפשי מקדים ופריצת סוכרת מסוג 1.
עם זאת, הוועדה הדגישה כי קשר אסוציאטיבי אינו מהווה בהכרח קשר סיבתי, ועל כן כדי להעריך נכונה את תפקידו היחסי של דחק נפשי מקדים כ'גורם הדק' בפריצת סוכרת יש להעריך בזהירות רבה ביותר כל מקרה לגופו, תוך שקילת מכלול הגורמים המעורבים.
הוועדה קבעה שמידת הקשר בין דחק נפשי מקדים ופריצת מחלת הסוכרת קשורה למאפיינים אישיים ונסיבות האירועים של כל חולה וחולה.
קביעה פרטנית של קשר זה מבוססת על בירור הנסיבות, שחייב לכלול:
(א) שלילת נוכחות סוכרת קודמת;
(ב) שלילת גורמי הדק אחרים לפריצת המחלה;
(ג) נוכחות או היעדר גורמי סיכון נוספים לפריצת סוכרת;
(ד) הערכה של עוצמת הדחק האובייקטיבית והסובייקטיבית;
(ה) סמיכות בזמן בין תקופת הדחק לפרוץ המחלה.
לאור כל האמור לא הוכח כי קיימת אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בין דחק נפשי לבין התפרצות סוכרת מסוג 1.
הוכחת קשר סיבתי ללא אסכולה רפואית
על-פי ההלכה הפסוקה, מערער יכול להוכיח את הקשר הסיבתי אף שלא באמצעות אסכולה רפואית
האם הוכח דחק גופני ונפשי חריג?
החייל העיד ואף הצהיר כי היה בלחץ וכי במהלך שירותו חווה שבוע לחוץ במיוחד.
בית המשפט קיבל עדותו זו כעדות אמינה.
מקרים דומים שנדונו:
בע"נ (שלום חי') 403/02 קרסנו נ' משרד הביטחון אגף השיקום קצין התגמולים (פורסם בנבו, 10.11.2004)
נדון ערעורו של חייל, אשר החל שירותו ביחידה מובחרת ממנה הוא הודח והמשיך למסלול של שנה וחצי בסיירת נח"ל.
כחודשיים לפני סוף המסלול הוא זומן לשיחת "קו אדום", שמשמעותה אזהרה לפני הדחה, ולאחריה הוא נכנס למתח ומשבר דיכאוני, וכעבור כשלושה שבועות אובחן כלוקה במחלת הסוכרת.
ועדת הערעור (בראשות השופט גנון) קבעה כי האירועים שהחייל היה נתון בהם עובר להתפרצות מחלתו היו אירועים חריפים ובעלי עוצמת דחק מיוחד.
בע"נ (שלום חי') 63/03 נווה נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 27.10.2005)
בו נדון עניינה של חיילת שאובחנה כלוקה בסוכרת מסוג 1 זמן קצר לאחר שחוותה לחצים בהיותה מ"כית בקורס סמב"ציות,
קבעה ועדת הערר (בראשות השופט א' גנון) כי מדובר באירוע דחק חריף, אשר ניתן לייחס לו את הופעת המחלה והתפרצותה.
בע"א (מחוזי ת"א) 2557-03 לופו נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 25.1.2006) (להלן: עניין לופו)
במקרה זה קיבל בית המשפט המחוזי ערעור שהגיש חייל, על החלטת ועדת הערר אשר דחתה את ערעורו על החלטת קצין תגמולים שקבע שאין קשר בין תנאי שירותו הצבאי בפעילות מבצעית בלבנון לבין מחלת הסוכרת מסוג 1 בה הוא לקה.
באותה פרשה הסתמך קצין התגמולים על חוות דעתו של פרופ' קרסיק, אשר היה בדעה שבשירותו של המערער לא היו מאורעות יוצאי דופן מבחינה רפואית שיכלו לגרום לסוכרת או להתפרצותה, ולכן סביר להניח שהרס תאי הלבלב התחיל שנים לפני גיוסו.
בית המשפט המחוזי קבע כי: "אין צריך לומר ששירותו הממושך של המערער כלוחם ביחידת חי"ר קדמית בתקופת שהייתו של צה"ל בלבנון טמן בחובו מצבי דחק קשים".
בע"א (מחוזי ת"א) 2972/04 טל נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 1.1.2007)
במקרה זה דובר בחיילת שאובחנה כלוקה סוכרת לאחר ששירתה במשך שלושה חודשים כסמלת מבצעים במוצב שהיה ממוקם בגבול הצפון כמוצב "חודר", מעבר לגדר הביטחון.
בית המשפט המחוזי קבע כי תנאי השירות במוצב, שכללו משמרות ארוכות בחדר מבצעים, רצופות באירועים ביטחוניים, התרעות, כוננויות, אזעקות וחוסר שינה מעידים על קיומו של דחק חריג.
בית המשפט קבע כי עדותו של המערער מצביעה בבירור על כך שב"שבוע המלחמה" הוא חווה דחק גופני ונפשי בעוצמה חריגה.
גרסת המערער התקבלה לרבות ההסבר מדוע לא פנה לגורם רפואי במהלך אותו שבוע ומדוע התעקש להמשיך ולהשתתף באימון
קשר סיבתי עובדתי בין שבוע הלחימה לסכרת?
בהתאם לחומר הרפואי, מייד לאחר שבוע הלחימה פנה החייל לבית חולים והתלונן על חולשה כללית, עייפות, בנוסף ירידה במשקל של כ-9 ק"ג.
החייל פנה לרופא המטפל ונמדדו ערכי גלוקוז מוגברים כ-430.
בצום נמדדו ערכי גלוקוז כ-220.
החייל ללא היסטוריה משפחתית של סכרת או מחלות אוטואימוניות אחרות".
קשר סיבתי משפטי
הסוכרת הינה, איפוא, מחלה קונסטיטוציונלית, שהתפרצה במהלך שירותו הצבאי של החייל.
על-פי חזקת הגרימה, אם נמצא שיש קשר סיבתי עובדתי בין השירות לבין ההתפרצות, מייחסים את המחלה במלואה לשירות.
על מנת להוכיח שמתקיים אף קשר סיבתי משפטי לגבי מחלה קונסטיטוציונלית, יש להוכיח כי ניתן לסווגה לאחד משלושת סוגי המצבים שנקבעו בהלכת אביאן, וכי מתקיים לגביה יסוד אובייקטיבי ויסוד סובייקטיבי.
המקרה שבפנינו נמנה על הסוג הראשון של המקרים שסווגו בהלכת אביאן, קרי – מקרים בהם מיוחדות וייחודיות השירות הצבאי הם שהביאו לפגיעה בחייל.
בכך מתמלא היסוד האובייקטיבי.
היסוד הסובייקטיבי מתקיים אף הוא, ובא לידי ביטוי באישיותו של המערער, שחש דחק גופני ונפשי בעוצמה חריגה, בגלל המציאות האובייקטיבית.
אשר על כן, הוכח על-ידי המערער כי מתקיים אף הקשר הסיבתי המשפטי.
התוצאה:
ישנו קשר סיבתי בין תנאי שירותו הצבאי של המערער לבין התפרצות מחלת הסוכרת מסוג 1 בגופו.
איך מגישים תביעה למשרד הביטחון בגין סוכרת שהתפרצה בשירות?
התביעה מוגשת לקצין התגמולים באגף השיקום במשרד הביטחון, והיא נבחנת בשני מישורים נפרדים: תחילה שאלת ההכרה – האם קיים קשר סיבתי בין השירות להתפרצות המחלה, ורק לאחריה שאלת שיעור הנכות. אלה השלבים המרכזיים:
- הגשת התביעה לקצין התגמולים בצירוף המסמכים הרפואיים מתקופת השירות ומיד לאחריה.
- בירור הנסיבות והקשר הסיבתי – תיאור תנאי השירות, האירועים החריגים והמועד שבו הופיעו התסמינים הראשונים.
- החלטת קצין התגמולים בשאלת ההכרה בפגיעה כפגיעה שנגרמה עקב השירות.
- ועדה רפואית הקובעת את דרגת הנכות בעקבות ההכרה.
- ערעור – במקרה של דחייה או של דרגת נכות נמוכה, ניתן לערער לוועדת הערעורים ולאחר מכן לבית המשפט המחוזי, כפי שאירע במקרה שתואר למעלה.
אילו ראיות מחזקות תביעה על סוכרת בצבא?
מהמקרה שנדון כאן עולה בבירור מה הטה את הכף לטובת החייל, ואלה בדיוק הראיות שכדאי לאסוף:
- תיעוד רפואי סמוך לאירוע – פנייה לגורם רפואי בסמוך להופעת התסמינים ותיעוד ערכי הסוכר שנמדדו.
- תיאור מפורט של תקופת השירות החריגה – אימון, פעילות מבצעית או אירוע שחרגו מן השגרה בעוצמתם.
- עדויות תומכות – עדויות מפקדים וחברים ליחידה המאששות את תנאי השירות ואת מצבו של החייל.
- היעדר היסטוריה משפחתית של סוכרת או של מחלות אוטואימוניות אחרות, המחליש הסבר חלופי להתפרצות המחלה.
- חוות דעת רפואית מטעם התובע המתייחסת לקשר שבין דחק גופני ונפשי לבין פריצת המחלה.
שאלות ותשובות
האם סוכרת יכולה להיות מוכרת כפגיעה שנגרמה עקב השירות?
כן. סוכרת היא מחלה קונסטיטוציונלית, ולכן ההכרה אינה נשענת על פגיעה פיזית חד-פעמית אלא על הוכחת קשר סיבתי בין תנאי השירות להתפרצות המחלה. כפי שנקבע במקרה שנדון כאן, כאשר מתקיימים היסוד האובייקטיבי והיסוד הסובייקטיבי לפי הלכת אביאן, ניתן להכיר במחלה במלואה כנובעת מן השירות.
מה עושים כאשר קצין התגמולים דחה את התביעה?
דחייה אינה סוף הדרך. במקרה שתואר בעמוד זה משרד הביטחון דחה את התביעה בטענה שלא היה מדובר באירוע אקוטי, והחייל שערער על ההחלטה זכה בסופו של דבר בהכרה. ערעור מבוסס נשען על חוות דעת רפואית ועל ביסוס עובדתי מדוקדק של תנאי השירות.
האם נדרש אירוע חד-פעמי, או שגם תקופה ממושכת מספיקה?
גם דחק מתמשך יכול להספיק. חוות הדעת שהוצגה מטעם החייל התייחסה לדחק נפשי או גופני, קצר או מתמשך, כגורם שעשוי להביא בתנאים מסוימים לפריצת מחלת הסוכרת.
האם אפשר להגיש תביעה שנים לאחר השחרור?
תביעות מסוג זה כפופות לכללי התיישנות, והראיות הרפואיות נוטות להיטשטש עם השנים. לכן חשוב לבחון את הזכאות ולפנות לייעוץ מוקדם ככל האפשר.
נדחיתם? כדאי לבדוק את המקרה שלכם
כל תיק של הכרה במחלה שהתפרצה בשירות נבחן לגופו, על בסיס התיעוד הרפואי ונסיבות השירות. משרדנו עוסק בתביעות נזקי גוף ובתביעות מול משרד הביטחון. לבדיקת הזכאות שלכם ניתן ליצור קשר או להתקשר לטלפון 03-5469383.
