- נשמח לעמוד לרשותך - צור קשר עוד היום
- 03-5469383
- rubin1s@zahav.net.il
- חיפוש
ילד נפגע בבית הספר, בגן, בהפסקה או בטיול? לרוב נפתחות שתי דרכים לפיצוי במקביל: תביעת רשלנות נגד מוסד החינוך, המורה או הרשות המקומית כאשר הפיקוח היה לקוי, ותביעה לפי פוליסת תאונות אישיות של משרד החינוך, המבטחת כל תלמיד מגיל 3 עד 18 בכל שעות היממה וללא צורך להוכיח מי אשם.
בעמוד הזה עורכת הדין שלהבת רובין מסבירה, לפי פסיקת בתי המשפט, מתי אכן מוטלת אחריות על בית הספר, הגן או העירייה, ומשיבה על שאלות כמו:
כל מי שגידל ילדים מכיר היטב את תכיפות הפציעות והתאונות שקורות לילדינו: בגן, בכיתה, בהפסקה, בגני השעשועים, בשיעורי ספורט ובטיולים.
גם בבית, בהשגחת ההורים, נפגעים ילדים בתאונות שלעיתים קרובות קשה למנוע. השאלה המשפטית היא היכן עובר הגבול של האחריות הנזיקית, כלומר של הזכות לתבוע פיצויים.
גבולות האחריות נבחנים כלפי כל אחד מהגורמים הבאים:
בהמשך נבחן גם את היחס בין העירייה לבין משרד החינוך במקרים מסוימים.
הבהרה אחת לפני שנתחיל: העמוד אינו עוסק בבטיחות ילדים בכבישים ומול תאונות הדרכים, שהן "מכת מדינה", שכן אלו מוסדרות בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שבו לא נבחנת מידת האשם. לעניין זה ראו את עמוד עורך דין תאונות דרכים.
תלמידה שקפצה על "חמור" בשיעור ספורט איבדה את שיווי משקלה, נפלה ונחבלה. בית המשפט קבע כי תרגיל קפיצה על "חמור" מחייב פיקוח והדרכה מצד המורה ומטבע הדברים כרוך בסיכון מיוחד; ככל שהסיכון גובר, כך נדרשת מידה רבה יותר של פיקוח. בית הספר נמצא אחראי לתאונה.
לעומת זאת, תלמיד כיתה ט' שהשתתף במשחק כדורגל בשיעור התעמלות קפץ לעבר מתקן הסל שבחצר כדי לבצע "הטבעה" של הכדור, נפל ונחבל. כאן נקבע שאין בפעולה סיכון שהמורה היה אמור למנוע, ושמדובר במעשה ספונטני ופתאומי שלא ניתן היה לצפותו. התביעה נדחתה.
הנושא נבחן פעמים רבות בבתי המשפט, ומהפסיקה עולה כי אין כלל אחיד בכל הנוגע לתאונות תלמידים. בית המשפט קובע כי חובת המורה לפקח על קטין המסור בידיו זהה לחובת ההורה: עליו לקיים פיקוח שימנע פגיעה בקטין ופגיעה של הקטין באחרים.
מידת הפיקוח הדרושה היא פועל יוצא של גיל הילדים, תנאי השטח, אופי העיסוק והסיכון הנובע ממנו. אין דומה חובת הפיקוח הנדרשת בתוך חדר הכיתה לזו שיש לקיים בחצר המשחקים.
תלמיד בן 8 נפל מעץ במהלך ההפסקה, ללא פיקוח של מורים בחצר. בית המשפט קבע כי אין די באזהרה שניתנה לילדים שלא יטפסו על העץ: כשמדובר בילדים בני 8, האזהרה חייבת להיות מלווה בפיקוח בפועל. אחריות בית הספר נקבעה.
כך גם לגבי תלמיד כיתה ד' שנפגע בקטטה עם תלמידים אחרים כשאף מורה לא נכח בחצר. בית המשפט ציין כי עצם נוכחותו של מבוגר בחצר שבה שוהים הילדים מהווה גורם מרתיע מפני התנהגות אלימה.
מנגד, אצל תלמידי כיתה יב' חובת ההשגחה פחותה מזו הנדרשת כלפי נערים צעירים יותר. גם אם התלמיד היה מוכיח שלא היה פיקוח בחצר, הוא נדרש להוכיח שנוכחות המורה הייתה מונעת את התאונה.
לבטיחות ילדים בטיולים ובגני ילדים הוציא משרד החינוך חוזרי מנכ"ל ספציפיים, ודווקא בתחומים אלו נכנס לתמונה גורם נוסף: העיריות, הרשויות המקומיות ורשות הטבע והגנים.
ילדה ששיחקה בחצר המשחקים של הגן נפלה מהנדנדה ונפגעה. בית המשפט קבע כי למשרד החינוך אחריות מוגברת כלפי התובעת, אך גם לעירייה אחריות לתקינות ולתחזוקת המבנים שבתחום שיפוטה.
במקרה אחר שיחק ילד בן 12 בחצר בית הספר לאחר שעות הלימודים, טיפס על גגון של מבנה בגובה כ-4 מ' שהוא חלק מבניין בית הספר, נפל ונפגע. בית המשפט הטיל את האחריות במלואה על העירייה: המבנה היה בבעלותה ובאחזקתה, והיא התרשלה בכך שלא נקטה אמצעים למניעת טיפוס ילדים על הגגון אף שיכולה הייתה למנוע זאת. נקבע כי אין להרחיב את אחריות משרד החינוך אל מחוץ לשעות הלימודים ולגבי תלמידים שאינם תלמידי בית הספר, במיוחד כשהפיכת החצר למגרש משחקים פתוח לכל הונחתה על ידי העירייה ולא נבעה מיוזמת בית הספר.
בכל המקרים הללו נבחנת גם מידת הרשלנות התורמת של התלמיד עצמו. תלמידה שהשתתפה בטיול מאורגן מטעם בית הספר ונפלה תוך כדי הליכה בנחל צלמון זכתה בתביעה: נקבע כי הן המועצה והן משרד החינוך יישאו באחריות, שכן המורים הפרו את חובת הזהירות והסתפקו במתן הוראות בלי לדאוג לביצוען בפועל. עם זאת הוטלה על התובעת רשלנות תורמת בשיעור 15%, משום שלא נעלה נעלי הליכה.
בטיול אחר נפגעה ילדה מאבן בירידה מהר ארבל, ובית המשפט קבע שהמורים לא התרשלו: התלמידים חולקו לקבוצות, לכל קבוצה נלוו מדריך, מורה ומאבטח, ומסלול ההליכה היה בדרגת קושי נמוכה המתאימה גם למטיילים צעירים. בנוסף לכך מדובר היה בתלמידי כיתה יא' ולא בילדים קטנים, והם קיבלו הנחיות בטיחות, כך שניתן היה לצפות שיבחינו באבנים הפזורות על הקרקע וייזהרו.
יודגש כי על פי פקודת הנזיקין לא ניתן לייחס רשלנות תורמת לילדים עד הגיעם לגיל 12.
| נסיבות התאונה | מי נמצא אחראי |
|---|---|
| קפיצה על "חמור" בשיעור ספורט | בית הספר – תרגיל מסוכן המחייב פיקוח והדרכה |
| קפיצה למתקן סל במשחק כדורגל, כיתה ט' | התביעה נדחתה – מעשה ספונטני שלא ניתן לצפותו |
| נפילה מעץ בהפסקה, תלמיד בן 8 | בית הספר – אזהרה בלבד אינה מספיקה בגיל הזה |
| קטטה בחצר ללא מורה, כיתה ד' | בית הספר – היעדר נוכחות מבוגר מרתיע |
| נפילה מנדנדה בחצר המשחקים של הגן | משרד החינוך, וגם העירייה על תחזוקת המתקן |
| טיפוס על גגון בחצר אחרי שעות הלימודים, בן 12 | העירייה במלואה – המבנה בבעלותה ובאחזקתה |
| נפילה בטיול מאורגן בנחל צלמון | המועצה ומשרד החינוך, בניכוי 15% רשלנות תורמת |
| פגיעה מאבן בירידה מהר ארבל, כיתה יא' | המורים לא התרשלו – ליווי, חלוקה לקבוצות ומסלול קל |
יוצא אפוא כי לא ניתן לקבוע מסמרות בשאלה מיהו הגורם הנזיקי האחראי לבטיחות ילדינו. יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך התייחסות לגיל הילדים, למקור הסיכון ולשאלת צפיות הנזק.
ניתן לומר כי בכל מקרה חובות הזהירות מוטלות גם על ילדינו, וחשוב לחנך אותם לבטיחות ולזהירות.
ילדינו, מגיל 3 ועד 18, מבוטחים 24 שעות ביממה בפוליסת ביטוח קולקטיבית של משרד החינוך, הכוללת כיסויים שונים ובהם כיסוי למקרה נכות כתוצאה מתאונה.
הפוליסה מכסה את התלמידים בכל שעות היממה ולא רק בזמן השהייה בבית הספר. לכן גם כשתלמיד נפגע בשעות אחר הצהריים, ואפילו בבית, יש לבדוק אם יש מקום להגיש תביעה.
לפי הפוליסה אין צורך להוכיח מי אשם בתאונה, והפיצוי הסופי נגזר משיעור הנכות שנותרה לתלמיד.
בהתאם לפוליסה של "כלל חברה לביטוח בע"מ", עבור כל אחוז נכות זכאי התלמיד לפיצוי של 1000$, כששיעור הנכות נקבע על ידי מומחה רפואי.
שימו לב כי "תאונת דרכים" מוחרגת מהפוליסה, ובמקרה כזה מגישים תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
האמור לעיל אינו מהווה בשום אופן ייעוץ משפטי, ויש לבדוק כל מקרה לגופו.
