התובע עבד כנהג העמסה וחלוקה בכל רחבי הארץ. העבודה התבצעה ברמפת העמסת סחורות. ליבת התפקיד כללה נשיאה של מטענים והעמסתם על גבי כלי רכב במטרה לשנעם לכל רחבי הארץ.

במסגרת זאת, סופק לתובע רכב מסחרי (טנדר סגור) לשם ביצוע עבודתו.

כחודש לאחר תחילת עבודתו, התבקש התובע לסייע לעובד אחד בנשיאת ארגז לאורך מספר מטרים, והעמסתו על גבי המשאית שבאמצעותה עבד.

תוך כדי הרמת הארגז, חש התובע כאב בחלק הקדמי של הזרוע השמאלית, שבהמשך התברר כקרע חלקי בשריר הביצפס במרפק שמאל.

מי אשם בתאונה?

לטענת התובע, המעסיקה שלו התרשלה בהנהגת שיטת עבודה לא בטוחה שגרמה לפציעתו.

לדבריו, משקלו של הארגז שנשא היה בין 20 ל-30 ק"ג, משקל שנשיאתו על-ידי אדם ללא ציוד ומכשור מתאימים היא מסוכנת ובלתי סבירה.

עוד טוען התובע כי הוא לא עבר כל הדרכה בנוגע לאמצעי הבטיחות הנדרשים או לסיכונים הכרוכים בעבודה ואף לא בנוגע לשימוש באמצעים מכניים להרמת משאות.

ממילא, טוען התובע, בנסיבות העניין לא ניתן היה לעשות שימוש באמצעים שכאלה לצורך הרמת הארגז.

התובע מוסיף וטוען כי טענת הנתבעת שלפיה הוא לא היה רשאי לסייע לחברו לוזובסקי במסגרת העבודה, נעדרת כל יסוד,

ומכל מקום כי לא היה בשטח כל גורם שניתן היה לבקש את אישורו או לקבל ממנו הנחיות בזמן אמת.

לטענת המעסיקה שלו – טוענת מנגד כי משקל הארגז שהורם לא עלה על 15 ק"ג, וממילא כי היה על התובע להרימו תוך שימוש באמצעים מכניים שסופקו לו.

לדבריה, עובר לתחילת עבודתו אצלה ידע התובע במה כרוכה העבודה ומה הסיכונים הנובעים ממנה, ולא העלה כל טענה בדבר מגבלה פיסית מצדו לעמוד בתנאיה.

עוד מוסיפה הנתבעת כי התובע לא היה רשאי להעניק סיוע לחברו במסגרת עבודתו;

כי התנהלותו נבעה מרצון להרשים את מעסיקיו תוך חריגה מנהלים; ומכל מקום כי הענקת סיוע שכזה הייתה טעונה אישור של מנהלו.

בצד זה נטען כי התובע קיבל הדרכה ממצה בנוגע לאופן העבודה, נהלי הבטיחות והשימוש במכשירים המכניים,

וכי לכל אורך שעות היום נכח בשטח מנהלו, ועל התובע היה לפנות אליו לקבלת ייעוץ והנחייה.

המקרה הגיע לפתחו של בית המשפט אשר קבע:

המעביד צריך לתת הדרכה מתאימה לעובדיו

רכיב מרכזי באמצעי הזהירות שעל המעסיק לנקוט, עניינו במתן הדרכה נאותה לעובדים בנוגע לדרך ביצוע העבודה ולסיכונים הקיימים, לא כל שכן כשמדובר בעובדים המצויים בתחילת דרכם.

תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכה לעובדים) מטילות על המעסיק חובה נרחבת לנקוט אמצעים שיוודאו שהעובדים פועלים בתנאי בטיחות אופטימליים,

כשלעניין זה אין די בעצם הספקת אמצעי הגנה והדרכה, אלא על המעסיק לקיים פיקוח יעיל שיבטיח את מילוי ההנחיות ויישום הכללים.

על המעביד מוטלת חובת זהירות כלפי עובדיו

אשר לחובת הזהירות המוטלת במישור הקונקרטי על מעסיק שעובדו עוסק בהרמת משקלים, בתי המשפט הכירו בכך שנשיאת משקלים גבוהים ללא אמצעי עזר מתאימים

וללא הדרכה נאותה בנוגע לשימוש בהם, עשויה לעלות כדי הפרה של חובת המעסיק לספק לעובד סביבת עבודה בטוחה.

אמנם, החוק נעדר קביעה ברורה בדבר המשקל המרבי שניתן להרים באופן ידני.

סעיף 172 לפקודת הבטיחות בעבודה קובע כי "השר רשאי להתקין תקנות הקובעות את המשקל המקסימלי של משאות שעובדים במפעלים או במקומות עבודה אחרים ירימו, יישאו או יניעו",

אך עד היום טרם נקבע משקל מרבי מותר ביחס לבגיר.

אף הפסיקה לא אסרה באופן קטגורי הרמה של משקלים גבוהים.

ואולם, בתי המשפט ביקשו בכל זאת להציב – גם אם באופן קזואיסטי, ותוך מעבר ממקרה למקרה, אמות מידה שישרטטו את סטנדרט ההתנהגות הסביר בתחום זה.

מהו המשקל הסביר?

מהפסיקה עולה, אפוא, כי נשיאת משקלים העומדים על 50 ק"ג, 30 ק"ג ואף 20 ק"ג לאדם ללא אמצעי עזר, עלולה להיחשב רשלנית.

מנגד, נשיאת משקל של 10 ק"ג לאדם תיחשב לרוב סבירה.

בית המשפט קבע כי שיטת העבודה שהונהגה חורגת מסטנדרט ההתנהגות הסביר.

במקרה זה עולה, כי שיטת העבודה שהונהגה חורגת מסטנדרט ההתנהגות הסביר.

אמנם, משעה שהיה בידי התובע לדעת מראש את משקלו של כל ארגז באמצעות מסמך הגט פס שקיבל, ומשעה שלטענתו, משקל הארגז עמד על 30-20 ק"ג;

האם יש אשם תורם לתובע?

מתי בכל זאת ייוחס לעובד אשם תורם? הדבר יקרה לרוב כשהעובד פועל באופן אוטונומי תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי, ונוטל על עצמו סיכון בלתי סביר,

מתעלם מסיכונים ודאיים, ומבצע עבודתו בדרך מסוכנת (עניין שטרן, פסקה 3).

כפי שקבע השופט הנדל בע"א 6332/15 צלאח נ' עדוי, פסקה 15 [פורסם בנבו] (23.11.2017) –

פסיקת בתי המשפט מבחינה בין מקרים שבהם נוטל פועל סיכון בלתי מחושב וממשי, באופן חופשי, ואותו סיכון שהוא שגורם לנזק, לבין מקרים אחרים שבהם לא נקט מעביד אמצעי זהירות.

במקרים הראשונים מוטל על העובד אשם תורם, ואילו במקרים האחרונים האשם כולו מיוחס למזיק או למזיקים, גם לנוכח הפער בין העובד למעבידו, ויכולתו הרבה של המעביד למנוע את הנזק.

במקרה דנן:

אפשר שהיה על התובע לנקוט יתר זהירות בטרם ימהר להרים את הארגז בידיו, ובתוך כך לפנות למנהלו כדי לקבל ממנו הוראות והנחיות כיצד לפעול.

ואולם, בנסיבות של היעדר הדרכה מספקת בדבר אופי הסיכונים;

של אי קיומו של נוהל ברור בדבר שיטת עבודה – מתי באופן ידני ומתי תוך שימוש במכשור;

ושל אי קיום הדרכה לגבי אופן השימוש במכשור עצמו; ובמצב שבו דובר בשני עובדים חדשים שעבדו בתנאי מהירות ולחץ;

בית המשפט קבע כי אין לזקוף לחובת התובע אחריות לנזק שנגרם!

כמה פיצוי מגיע לתובע?

לתובע נקבעה נכות של 7.5%. התובע קיבל מביטוח לאומי סך של 103,000 ₪ ובנוסף לסכום זה פסק לו בית המשפט סך של 95,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

הדבר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.

רוצים לדעת את מי לתבוע? מי אשם בתאונה?  וכמה פיצוי מגיע לכם?

צרו עימנו קשר!

הפוסט מי יפצה עובד שהרים ארגז של 30 ק"ג ונפגע בכתף? הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.

האם תובעת שנפגעה  בתאונה כשמעדה בסמוך לרכבה (לדבריה בשל בור בכביש), מיד לאחר שסיימה לחגור את בנה הפעוט במושב הבטיחות האם מדובר ב"תאונת דרכים" ואז יש לתבוע את ביטוח החובה של הרכב בו נהגה או שמדובר במפגע בכביש ויש לתבוע את העיריה בה ארעה התאונה?

התובעת, מורה כבת 37 נפגעה בתאונה כשמעדה בסמוך לרכבה, מיד לאחר שסיימה לחגור את בנה הפעוט במושב הבטיחות.

הצדדים היו חלוקים בשאלה האם מדובר בתביעה "תאונת דרכים" ואז מגיע לתובעת פיצוי מחברת ביטוח החובה של הרכב בה נהגה או שמא מדובר במפגע רשלני של העיריה ואז על העיריה לפצות את התובעת?

המקרה הגיע לפתחו של בית המשפט אשר קבע כי מדובר ב"תאונת דרכים" מהטעמים הבאים:

סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר תאונת דרכים כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

שימוש ברכב מנועי מוגדר בחוק הפלת"ד כ"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו…".

לכן נדרשו בתי המשפט לשאלה מה נחשב שימוש ברכב "למטרות תחבורה" ולענייננו רלוונטי בפרט מה נחשב "כניסה" לרכב או "ירידה" ממנו.

ברע"א 8744/18 בעניין פלוני, ביהמ"ש העליון אימץ את ההגדרה שהציע כב' השופט ריבלין בספרו (תאונת הדרכים, מהדורה 4 (2011)) וקבע שהכניסה לרכב מתחילה עם תחילת המגע הפיזי בין האדם לבין הרכב, והירידה ממנו מסתיימת כשרוכש האדם עמידה יציבה מחוץ לרכב.

לצד זאת ביהמ"ש הוסיף וציין כי "אין די בהגדרה טכנית של מתחם השימוש ברכב על מנת לקבוע כי פעולה זו או אחרת באה בגדר "שימוש ברכב מנועי", שכן, ייתכנו מקרים שאף שנוצר בהם מגע פיסי בין הנכנס לבין הרכב… לא ניתן לראות בהם התחלה של "כניסה" לתוכו.

כך גם לא ניתן לומר כי כל הפעולות הנעשות בטרם רכש היורד עמידה יציבה מחוץ לרכב, או בטרם סגר הוא את דלת הרכב, מהוות חלק מפעולת ה"ירידה".

על-כן קבע ביהמ"ש שיש להחיל את המבחנים שנקבעו בהלכת ינטל (רעא 9084/05‏) לבחינת השאלה האם שימוש מסוים עונה להגדרת השימוש של "נסיעה", גם על השימושים של "כניסה" לרכב ו"ירידה" ממנו והדגיש שאין להסתפק במבחן "טכני" בלבד ויש ליישם את העקרונות באופן מהותי תוך הפעלת שיקול דעת בהתאם לנסיבות המסוימות של כל מקרה לגופו;

 הלכת ינטל קבעה שני מבחנים מצטברים לבחינת השאלה האם שימוש מסוים עונה להגדרת השימוש של "נסיעה" אם לאו:

המבחן הראשון הוא מבחן ההכרח הפיזי שבפעולה. כל אותן פעולות שיש הכרח מבחינה פיזית לבצע אותן, כאלו שאלמלא יבוצעו לא ניתן יהיה להשתמש ברכב לצורך נסיעה, מקיימות את המבחן הראשון.

המבחן השני דורש שהפעולה תהווה חלק טבעי ואינטגרלי מהנסיעה.

כלומר, על פי פסק הדין בעניין פלוני פעולה מסוימת תיחשב כשימוש של "כניסה" לרכב או "ירידה" ממנו אם היא הייתה הכרחית מבחינה פיזית לצורך כניסה/ירידה ואם היא הייתה חלק טבעי ואינטגרלי מפעולת הכניסה לרכב או הירידה ממנו.

את המבחן יש ליישם, כאמור בפסק דין פלוני, באופן מהותי ולא טכני.

יישום המבחן האמור על המקרה דנא מוביל למסקנה שיש לראות בתאונה כתאונת דרכים כמשמעות מושג זה בחוק הפלת"ד.

בית המשפט הסביר:

התובעת ניגשה לדלת הקדמית-ימנית של הרכב כדי לחגור את בנה התינוק בכיסא הבטיחות במושב שליד הנהג. החובה לחגור ילדים במושבי בטיחות קבועה בתקנות התעבורה.

נמצא שפעולה זו של חגירת הילד במושב הבטיחות היא הכרחית וחיונית לנסיעה שאם לא תתבצע לא ניתן יהיה לנסוע ברכב מבחינה נורמטיבית.

אמנם, מבחינה פיזית/טכנית גרידא הרכב יכול לנסוע גם אם הייתה התובעת משאירה את בנה התינוק על המדרכה ונוסעת בלעדיו (וממילא הייתה חוסכת לעצמה את הצורך לגשת אל דלת המושב הקדמי שליד הנהג) אך מובן שתוצאה המתבססת על הנחה שכזו היא תוצאה אבסורדית ובלתי אפשרית.

לכן ראוי לומר שאין כל אפשרות (פיזית/טכנית) לאמא המבקשת לנסוע ביחד עם ילדיה ברכב להתחיל בנסיעה מבלי שתושיב קודם את ילדיה ברכב בבטחה.

זהו לגמרי שימוש ברכב לצורך נסיעה, הפעולה היא פעולה הכרחית לצורך הנסיעה ותודה לאל היא מהווה חלק טבעי ואינטגרלי מפעולת הנסיעה.

"התארכות שלב הכניסה לרכב"

זאת ועוד, ביהמ"ש סבור שכאשר הורה המטופל בילדים מבקש לנסוע ברכב מתארך ומתרחב טווח הזמן של ה"כניסה" וה"ירידה" מהרכב באופן שיש לומר שכל הפעולות המתבצעות מרגע המגע הפיזי הראשוני עם הרכב לצורך הושבת הילדים וחגירתם ועד שההורה מתיישב במושב הנהג ומתחיל בנסיעה – הן פעולות המהוות חלק מפעולת הכניסה לרכב;

באופן דומה יש לומר שכל הפעולות המתחילות בירידת ההורה הנהג מהרכב ועד להורדת הילדים בבטחה מהרכב, הן חלק מפעולת הירידה מהרכב.

אין להפריד באופן מלאכותי ולבחון האם התובעת רכשה עמידה יציבה מחוץ לרכב בעת שנפגעה שכן אין לכך כל משמעות.

גם אם התובעת עמדה יציבה מלוא גופה מחוץ לרכב ומעדה כשהייתה בדרכה מהמושב שליד הנהג אל מושב הנהג – עדיין יש לומר שפעולת הכניסה אל הרכב כבר החלה עם יצירת המגע הפיזי לצורך הושבת התינוק ברכב, וזו טרם הושלמה שכן התובעת טרם התיישבה במושב הנהג.

לכן זה נחשב "שימוש" או חלק מ"נסיעה"

לפיכך ביהמ"ש סבור שיש לראות בתאונה הנדונה כתאונה שאירעה אגב שימוש של "נסיעה" שכן חגירת ילדים במושב הבטיחות היא פעולה הכרחית לצורך נסיעה, או ככזו שאירעה אגב שימוש של כניסה לרכב, שכן פעולת הכניסה לרכב החלה וטרם הושלמה.

למעלה מן הצורך ביהמ"ש השתכנע שהתובעת טרם ייצבה את עמידתה מחוץ לרכב בעת שמעדה ונפלה, ועל-כן גם ניתן לומר שהתאונה אירעה בעת שהתובעת ירדה מהרכב לאחר שחגרה את בנה.

אם כי זו איננה דרך המלך.

מדובר ב"תאונת דרכים" ולא בתביעת רשלנות כנגד העירייה

בסיכומו של דבר ביהמ"ש סבור כי אפשר לראות במקרה דנא כנופל בגדרי השימוש של "נסיעה" או בגדרי השימוש של "כניסה" לרכב או "ירידה" ממנו גם יחד.

אם כך ואם אחרת המסקנה היא שנסיבות התאונה עונות על הגדרת המושג "תאונת דרכים" כמשמעו בחוק ובהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה.

לפיכך התביעה כנגד העיריה נדחתה!

הפוסט נפילה בבור בכביש ליד הרכב: מפגע כביש? תאונת דרכים? הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.

• מי מאיתנו לא הזדקק לפחות פעם בחיים בשירותי התחבורה הציבורית ובינהם האוטובוס?

• אם זה לעבודה, אם זה לחברים ואם זה להצגה טובה בעיר.

• נסיעת באוטובוס אמורות להיות בטיחותיות ונוחות נכון?

• אנחנו לא רוצים להיתקע בפקקים והכי חשוב מדובר ברכב גדול וחזק.

• ועם זאת, הרבה פעמים ורבות מהתאונות מתרחשות בתו האוטובוס.

• אוטובוס שנוסע מהר ומתנגש ברכב או אפילו בהולך רגל!

• והתאונות הכי שכיחות מתחרשות דווקא בתוך האוטובוס.

נוסע או נוסעת שעלו לאוטובוס ועוד לא הספיקו לשלם, והנהג החליט לצאת מהתחנה ולפתע הם מאבדים את שיווי המשקל

או לצערינו, נהגים רבים עוצרים בפתאומיות ואז הנוסע או הנוסעת מועדים או נופלים או נחבטים בדלת או במושב.

אם כתוצאה מאותה נפילה או חבטה ארע לכם נזק גוף – הרי שמדובר בתאונת דרכים!

מה עושים במקרה שנופלים באוטובוס או נפצעים?

1. ראשית מיד לדווח לנהג.

2. לקחת את פרטי הנהג.

3. אם באפשרותכם לקחת פרטים של עדים לתאונה, זה מאוד יסייע. 

כל אלו נועדו על מנת לסייע לכם להוכיח את התאונה.
פעמים רבות הנהג ממשיך בנסיעה ואינו יודע כלל כי התאונה התרחשה בתוך האוטובוס או לפעמים מעדיף להתעלם כדי לא למלא דוח תאונה.
לכן, פעמים רבות כדאי לצלם או לדאוג לקחת פרטי עדים שראו את התאונה.

4. לשמור את כרטיס הנסיעה –

סעיף זה מבטיח כי אכן הייתם על האוטובוס בעת התאונה ולמעשה מהווה "תעודת ביטוח".

5. לגשת לקבל טיפול רפואי ולהזכיר כי נחבלתם במהלך נסיעה באוטובוס.

6. לציין בפני מד"א, חדר מיון או כל גורם טיפולי אחר את כל החבלות והתלונות על הכאבים מהם אתם סובלים.

7. לשמור את כל האישורים הרפואיים אצלכם ולא אצל הרופא!

8. לאסוף את כל הקבלות עבור ההוצאות שנגרמו לכם.

9. אם נעדרתם מהעבודה לקבל אישורי מחלה ואי כושר על העדרויות אלו.
כמו כן לדאוג לקבל אישור מהמעביד על היעדרות כתוצאה מהתאונה.

10. לצור קשר עם עו"ד המתמחה בתביעות המתרחשות בתוך האוטובוס על מנת שיגיש עבורכם תביעה וישיג עבורכם את הפיצוי המקסימלי.

איזה פיצוי תקבלו?

ישנם מספר ראשי נזק הקובעים את הפיצוי:

• אובדן ההשתכרות (הפסדי שכר לעבר ולעתיד + הפסד פנסיה)

• הוצאות רפואיות

• נסיעות

• עזרת צד ג’

• וכאב וסבל

כל ראשי הנזק הללו נקבעים בהתאם לגילו של הנפגע, עיסוקו לפני התאונה והנכות שנותרה לו.

את הנכות קובע מומחה שבית המשפט ממנה בהתאם לתחום הפגיעה.

ככל שהפגיעה חמורה יותר, כך הפיצוי גבוה יותר ובמיוחד כשהמדובר בצעירים בעלי פוטנציאל השתכרות גבוה!

איך אדע מה עלי לעשות? כדאי להתייעץ עם עו"ד המתמחה בתאונות באוטובוס.

מה לגבי שכר הטרחה? כמה זה עולה?

זו שאלה שהכי מעסיקה את הנפגעים כמה הוא צריך לשלם לעורך דין.

אז בענין זה שכר הטרחה הוא קבוע בחוק!

שלא יעבדו עליכם!

שכר הטרחה הוא באחוזים מסך הפיצוי הסופי וכמובן תלוי באיזה שלב הסתיימה התביעה.

מה עושים עכשיו – איך מתחילים תהליך של תביעה?

מרימים אלינו טלפון לברר את זכותיך ומה הפיצוי המגיע לך!

*הנ”ל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי

הפוסט פגיעה בתוך אוטובוס מהווה תאונת דרכים! הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.

האם זכאי לפיצוי?

ממי?

• התובע בן 19 עבד כשליח פיצריה ובמהלך עבודתו עת נהג באופנוע ארעה לו תאונת דרכים.

• התברר כי לביטוח לא היה ביטוח חובה בתוקף.

• האם זכאי לפיצוי?

התובע הגיש תביעתו כנגד "קרנית – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" שהוקמה ע"י המדינה שתפקידה, בין היתר, לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק פיצויים שאין בידו לתבוע פיצוי ממבטח, בשל היעדרו של ביטוח (סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים).

אלא ש"קרנית" טענה כי בהתאם לסעיף 7 (5) לחוק הפיצויים הוא אינו זכאי לפיצוי לפי לשון הסעיף:

"מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב" ולכן על פי סעיף זה התובע אינו זכאי לפיצוי.

לאור טענת "קרנית" התובע הגיש תביעה חלופית כנגד אותו רכב שפגע בו לפי פקודת הנזיקין וזאת לאור העובדה כי לאחר שהנהגת גם הורשעה בבית המשפט לתעבורה בעבירות של אי מתן זכות קדימה לרכב הנע בכביש ביציאה מחצרים, נהיגה בקלות ראש ואי ציות לתמרור.

מי צריך לפצות את הנפגע? "קרנית" או חברת הביטוח של הרכב הנוסף?

התביעה הגיעה לפתחו של בית המשפט אשר דן בטענות הצדדים:

סעיף 7 לחוק הפיצויים מונה רשימת נפגעים אשר אינם זכאים לפיצוי לפי החוק מקרנית.

בכללם, גם "מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;" (ס"ק 7(5) לחוק).

על פי סעיף זה התובע אינו זכאי לפיצוי.

אולם, לכלל זה שבסעיף 7(5) חריג הקבוע בסעיף 7א לחוק הפיצויים והוראתו כדלקמן:

"7א. על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או (מ)את המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12 (ב)" [הדגשה אינה במקור].

כדי להחיל את סעיף 7א לחוק, צריכים להתקיים שלושה תנאים:

(א)        הנהיגה של התובע היתה בהיתר מהבעלים או מהמחזיק;

(ב)        התובע לא ידע כי אין לאופנוע כיסוי ביטוחי (יסוד סובייקטיבי);

(ג)         סבירות אי הידיעה (יסוד אובייקטיבי). 

ההיגיון שבבסיס סעיף 7א נשען על טעמים של צדק ושל תקנת הציבור, בשילוב עם שיקולי התרעה – שוללים ממי שדבק בו רבב מוסרי, וממי שהתנהגותו פסולה או מסוכנת במודע את הזכאות לפיצוי מאחר שידע או שהיה צריך לדעת שהוא נוהג ברכב ללא ביטוח בתוקף (ראו ע"א 1777/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אגמי [פורסם בנבו] (2005) בפסקה 18).

הנטל להוכיח את קיומם של התנאים שבסעיף 7א לחוק הוא לפתחו של התובע, מאחר שהוא מבקש להיבנות מסעיף מהחריג את שלילת זכאותו לפיצויים:

תנאי ראשון

נהיגתו של התובע באופנוע היתה בהיתר וברשות מהמחזיק, המעסיק.

על כך אין מחלוקת, ומתקיים התנאי הראשון.

תנאי שני

המעסיק עצמו וכן כל אחד מהעובדים לשעבר של העסק שהגיעו לבית המשפט ליתן עדות מטעמו, לא הצהירו בפה מלא כי התובע ידע פוזיטיבית שאין לאופנוע ביטוח.

לאחר התאונה, כשהמעסיק פגש את אמו של התובע בבית החולים, הוא אמר לה שיש לאופנוע ביטוח אמירה זו לא היתה אמת,

ורק לאחר מכן, בהתערבות המשטרה המעסיק הודה בפני האם שאין לאופנוע ביטוח וכי הוא התבייש לומר לה זאת קודם לכן.

המעסיק הרגיש, ובדין, אחראי.

אדם המעסיק בני נוער הלהוטים להשתכר, אולם מזניח את חובותיו כמעביד ומסכן את עובדיו ואף אינו דואג לכך שיהיה מבוטחים, ראוי שיחוש כך.

יודגש כי המעסיק לא התגונן ולא הטיח באם כי בנה ידע שאין ביטוח לאופנוע.

תנאי שלישי

התובע לא היה צריך לדעת כי לביטוח אין אופנוע. האופנוע היה מתוחזק:

היו על ארגז האופנוע מדבקות של הפיצרייה והתובע ראה עובדים אחרים עושים באופנוע שימוש לצרכי העבודה. 

הנחה הגיונית היא שבעל עסק לא יפעל בניגוד לדין ולא ימנע מלבטח רכב שנמצא בשימוש עסקו ועל ידי עובדיו.

לאור כל האמור סעיף 7 א מתקיים כך שמתקיים החריג – וקרנית מחוייבת לשלם פיצוי לתובע.

התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" ונקבע ע"י המוסד לביטוח לאומי נכות צמיתה בשיעור של 11%.

התובע קיבל מביטוח לאומי פיצוי של 63,800 ₪

ובנוסף "קרנית" חויבה לפצות את התובע בסך של 376,000 ₪.

הפוסט שליח פיצה ללא ביטוח נפגע בתאונה – מי יפצה? הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.

התובע התארח בצימר (להלן: "בית הארחה"),  כאשר ביקש התובע לרדת מחדרו שהיה בקומה הראשונה באמצעות מדרגות המובילות לחצר, על מנת להצטרף ליתר בני משפחתו שישבו בחצר, מעד התובע מהמדרגה האחרונה הצדדית שהיתה גבוהה במיוחד ושונה מיתר המדרגות.

התובע מעד ונפל ארצה.

התובע הובהל לביה"ח שם אובחן כי התובע סובל מדפורמציה ניכרת של קרסול רגל שמאל, ובצילום נמצא שבר עם פריקה.

התובע עבר ניתוח תחת הרדמה מלאה לצורך קיבוע השבר בקרסול.

עם שחרורו, עבר התובע שיקום ארוך במסגרת טיפול בקהילה.

המקרה הגיע לפתחו של בית המשפט אשר שמע את עדי התביעה והנתבע והגיע למסקנה כי עדותו של התובע ועדיו היתה מהימנה.

הגרסה של התובע כי מעד במדרגה האחרונה בגרם המדרגות היא הגרסה הנכונה ביחס לתאונה נשוא התביעה.

האם נפילה ממדרגות היא נפילה טבעית או מפגע רשלני?

השאלה הבאה אותה יש לבדוק האם נפילה זו מגרם המדרגות היא נפילה טבעית היכולה לקרות מכל סיבה שהיא, או האם מדובר במפגע רשלני אשר גרם לאותה נפילה של התובע.

בעל היצר אשר הינו הבעלים והמחזיק של המקום לא הסביר כיצד נבנה גרם המדרגות, מי נתן את האישורים על כך, האם היה מתכנן שתכנן את אותו גרם מדרגות עם המדרגה הגבוהה, האם יש היתר בנייה למקום, האם היו אירועים נוספים כגון אלה ועוד.

אחריות בעל הצימר לתאונה

הבעלים, המחזיק והמנהל של בית הארחה אחראי מטבע הדברים על גרם המדרגות המוביל לחדרי האירוח, אחריות הבעלים מוגברת כאשר מדובר במקום המזמין אליו אורחים להתארח במקום.

אין אשם תורם לתובע

כבית הארחה אך טבעי שהאורחים שוהים בו שהות קצרה, אינם מכירים את המקום על בוריו, ולא מודעים לסכנות הכרוכות במקום, לא מצאתי בתמונות שהובאו לעיוני שלט או סימון אחר היכול להזהיר את האורחים מפני מדרגה גבוהה, ולפיכך אין מקום להטיל כל אשם תורם כנגד התובע.

החבלה שנגרמה לתובע

התובע נחבל באורח קשה בקרסול.

התובע המציא חוות דעת מטעמו אשר קבעה 20% נכות אורתופדית ו-10% בגין צלקת.

הנתבעים המציאו חוות דעת מטעמם אשר קבעה 10% נכות אורתופדית ו-5% נכות בגין צלקת.

התובע המציא תמונות של הצלקות שנותרו ברגלו השמאלית, מדובר בצלקות ארוכות ובולטות לעין משני צדי הקרסול.

כמו כן, בעת עדותו הציג התובע בפני ביהמ"ש את הצלקות שנותרו בצדי הרגל.

בית המשפט אשר ראה את הצלקת במו עיני קיבל את חוות דעתו של התובע וקבע כי נותרה לו נכות בשיעור של 10% בגין הצלקת, כך שנכותו הכוללת מעל 21%.

הנכות הינה תפקודית

מאחר ומדובר בנכות בקרסול רגל שמאל, איבר אשר משמש ביום יום ליציבות והליכה יש להתחשב בנכות האורתופדית כנכות תפקודית, הקרסול הינו איבר משמעותי בפעילות חיי היום יום, וספציפית עבור התובע שאין עבודתו נעשית בישיבה אלא כרוכה בהליכה מרובה ובעמידה ממושכת.

בית המשפט פסק לו פיצוי הן בגין הפסדי שכר לעבר, הפסדי שכר לעתיד, הפסדי פנסיה, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ונזק הלא ממנוי (כאב וסבל).

בית המשפט פסק לתובע סך של 331,000 ₪ בצירוף שכט עו"ד והוצאות משפט

הפוסט נפילה בצימר, פציעה, ניתוח ונכות. ניתן לתבוע פיצוי? הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.

בת 67 החליקה על גלידה בקניון בת ים ותפוצה ב 90 אלף שקלים

ביום 21.8.2015 טיילה התובעת, ילידת 1948, להנאתה בקניון בת ים כשלפתע, בסמוך למדרגות הנעות שליד כניסת "יוספטל", היא החליקה על גלידה שהייתה על הרצפה (כדור גלידה שיצר שלולית).

כתוצאה מהנפילה נחבלה התובעת בכל חלקי גופה ובעיקר בידה הימנית (ידה הדומיננטית), בצווארה ובראשה (להלן: "התאונה")

כתוצאה מהתאונה שהתה התובעת כחודשיים בחופשת מחלה ואף נאלצה לעבור טיפולי פיזיותרפיה רבים אשר לא הואילו.

לתובעת נותרה נכות בשיעור של 10%.

התובעת הגישה כנגד הנתבעת החברה המפעילה והמחזיקה של מרכז קניות בשם "קניון בת ים".

הקניון הגיש הודעת צד ג' כנגד חברת הניקיון, אשר סיפקה – מכוח הסכם התקשרות שנחתם בין הצדדים – שירותי ניקיון בקניון במועדים הרלוונטיים לתביעה.

התובעת טענה כי התאונה ארעה בשל רשלנות ו/או מחדלי הנתבעת אשר לא דאגה לבטיחות המבקרים בקניון, ובין השאר לא דאגה לניקיון הקניון ולהסרת מפגעים בשטחו.

בשטח הקניון לא הוצבו שלטי אזהרה המתריעים מפני סכנת החלקה.

הקניון טען כי התאונה ארעה בשל רשלנותה או חוסר זהירותה הבלעדית של התובעת, באופן  שמנתק את הקשר הסיבתי האפשרי בין רשלנות הנתבעת (המוכחשת) ובין הפגיעה.

בכל מקרה, ככל שיש מקום להטלת חבות, הרי שיש להטילה על קלינור בהיותה חברת הניקיון אשר סיפקה באמצעות עובדיה ומפקח מטעמה שהיה בקניון, את כל שירותי הניקיון בקניון ולכן היא הגורם האחראי, בנוסף לניקיון הקניון גם על הסרת מפגעים.

המקרה הגיע לפתחו של בית המשפט:

האם נסיבות קרות התאונה עולות כדי רשלנות הנתבעת?

אין חולק, כי הקניון בהיותו מפעיל או מחזיק של מקרקעין, נושא בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הבאים בשעריה, ובכלל זה כלפי התובעת.

מנגד, נקבע בפסיקה כי ככלל נפילה או החלקה הינם בגדר סיכון טבעי ורגיל בשגרה היומיומית, ומשכך לא כל נפילה מעידה או החלקה

מטילה חבות אוטומטית של בעלי ומחזיקי המקרקעין כלפי המועד או המחליק.

אין חולק כי התובעת נפלה בסמוך לדוכן גלידה שהוצב בקומת החנויות שבקניון ולא בקומת המזון המהיר.

משעה שהנהלת הקניון החליטה להציב דוכן של גלידה שלא בקומת "המזון המהיר" מתוך מטרה להשיא את רווחיה, הרי שהחלטה זו טומנת בחובה – לדעתי –

את החובה לדאוג לשירותי ניקיון מוגברים באזור הצבת הדוכן, לפחות כפי שהיה נהוג בקומת המזון, כמו גם לגידור הדוכן וסביבתו.

בית המשפט קבע כי אין זה סביר לצפות ממי שבא לבלות בקניון כי ילך כל הזמן כשעיניו מופנות לרצפה כדי לוודא שהיא נקיה, וזאת במקום להתבונן בחלונות הראווה.

זוהי בדיוק הסיבה בגינה, ישנה הפרדה מלכתחילה בין קומות המסחר לקומת המזון.

עוד קבע בית המשפט כי הקניון לא הרים את הנטל ולא הוכיח את אופן שיטת הניקיון, כמו גם את משך הזמן שלקח להקיף את כל הקומה מצד לצד,

ולמעשה לא הוכיח כי די היה בשיטת הניקיון שהנהיג בקומה כולה גם ביחס לאזור בו הוצב דוכן גלידה, על כל המשתמע מכך.

הקניון לא הוכיח שנקט באמצעי זהירות מוגברים כדי למנוע מפגעים ברצפת הקניון בסמוך לדוכן הגלידה, שכאמור היה ממוקם בקומת החנויות ולא בקומת המזון המהיר.

דהיינו, הקניון התרשל כלפי התובעת בכך שלא נקט בזהירות מוגברת ולא פעלה למניעת לכלוך על רצפת הקניון בסמוך לדוכן הגלידה.

רשלנות תורמת מצדה של התובעת

למרות זאת קבע בית המשפט כי על התובעת היה לשים לב למסלול הליכתה ולכן יש להעמיד את אשמה התורם של התובעת על 25%.

בית המשפט בחן את מערכת היחסים בין הקניון לחברת הניקיון וקבע כי על אף שהקניון שכר חברת ניקיון – צד ג',

האחריות לפקח על עבודתה נותרה בידי ההנהלה של הקניון, ולפיכך יש להטיל את רוב האחריות על התובעת ואילו צד ג' יש לחייב אותה לשאת ב-30% מהפיצויים שישולמו לתובעת.

נושאים רלוונטיים אשר לחלקם התייחסנו ולחלקם נתייחס בקרוב באתר: פיצוי על נפילה בקניון – האם יש או אין ושל מי?

פיצוי על נפילה ממדרגות נעות, נפילה בחדר מדרגות תביעה נגד מי תתבצע? החלקה על רצפה רטובה בקניון יש פיצוי? ועל נפילה בחנות בקניון ע"י שלת חשמלית כבר התייחסנו (תוכלו למצוא באזור המאמרים).

בית המשפט קבע לה פיצוי של 92,000 ש"ח אך ניכה 25% בגין רשלנות תורמת!

הפוסט החלקה בקניון נפילה, פציעה, תביעה ופיצוי הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.

מפגע במדרכה על מי מוטלת האחריות?

מהו מפגע המקים אחריות לעירייה?

 

התובע, קטין בן שש שנים, שיחק עם חבריו בחצר הבית המשותף בו גר, כשלפתע הכדור התגלגל מהחצר לכיוון המדרכה והתובע דלק אחריו.

כשראתה אמו כי התובע רץ לכיוון הכביש קראה לו ורצה לעברו.

בהגיע התובע לערוגה במדרכה נתקל במפגע, נפל ונחבל בגופו.

לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין חבלה ביד שמאל.

 

האם העירייה התרשלה כלפי התובע?

עוולת הרשלנות מוסדרת, מבחינה נורמאטיבית, בסעיף 35 לפקודת הנזיקין הקובע, כי:

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולת עושה עוולה."

 

"החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף".

 

שלושה יסודות לעוולת הרשלנות:

1. קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) על המזיק כלפי הניזוק;
2. הפרתה של חובת הזהירות, קרי – התרשלות;
3. ונזק.

 

חובת הזהירות

המבחן לקיום חובת הזהירות הוא מבחן הצפיות, ויש להבחין בין חובת זהירות מושגית לחובת זהירות קונקרטית.

במסגרת בחינת חובת הזהירות המושגית נבחן האם מתקיימת החובה להיזהר בין סוג המזיק לסוג הניזוק כאשר הבחינה היא אבסטרקטית ונערכת בלא להתחשב בנסיבותיו הספציפיות של העניין שבפנינו.

חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת בשני שלבים, כאשר בשלב הראשון עלינו לשאול האם אדם סביר יכול היה לצפות את אפשרות התרחשותו של הנזק הנטען בנסיבותיו הספציפיות של המקרה שבפנינו.

בשלב שני עלינו לשאול האם גם צריך היה אדם סביר לצפות את קרות הנזק.

בית המשפט חייב את העיריה וקבע כי אחראית למפגע!

התובע נפל בערוגת העץ. המדובר במפגע וכי העובדה שהנתבעת לא טרחה להביא את יומן האירועים או עדים מטעמה לעניין התיקון או לעניין התלונה, פועלת לחובתה.

העובדה שהנתבעת תיקנה את המדרכה במקום בו הייתה התאונה מלמדת כי הפנימה שהיה מפגע במקום.

צינור ברזל חתוך בתוך ערוגה הוא מפגע מסוכן.

משכך נקבע כי העיריה התרשלה וכתוצאה מהתרשלות זו נפגע התובע ומתקיים קשר סיבתי עובדתי בין ההתרשלות לנזק.

מבחן הצפיות: יש לצפות כי מפגע כזה יכול לגרום נזק למשתמשי הדרך ואם לא מסירים מפגע כזה עלול להיגרם הנזק. הדברים מקבלים משנה תוקף כשמדובר בניזוק קטין, בגיל שבו החלטות פזיזות, ללא שיקול דעת ראוי, מתקבלות כדבר שבשגרה.

גם מבחן מתחם הסיכון התקיים שכן על פי מבחן זה הקשר הסיבתי מתקיים אם התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק.

בענייננו המפגע נמצא במתחם הסיכון והנזק נגרם בתוך מתחם הסיכון.

גם מבחן השכל הישר התקיים בעניינינו שכן על פי מבחן זה הקשר הסיבתי מתקיים כאשר כל התכונות, המציינות את הרשלנות שבהתנהגות המזיק, תרמו בפועל להיווצרות התוצאה המזיקה.

במקרה שלפנינו, היותו של "הפרש גובה" בין מרצפת לשפת מדרכה וצינור ברזל חתוך עלול להוביל להיתקלות ומעידה.

אין ספק כי מפגע מסוג זה שאינו מטופל, עלול להוות גורם סיכון ומחדל אשר גרם לקרות הנזק וההגנה לא הצליחה להוכיח שגורם זר ניתק קשר זה.

לאור כל זאת יש לקבוע כי העיריה התרשלה כלפי התובע ויש לחייבה לפצות את התובע.

אין אשם תורם על קטינים עד גיל 12

העיריה ביקשה להטיל אשם תורם, ואולם כבר נקבע הן בפקודת הנזיקין והן בפסיקה כי אין להטיל אשם תורם בגיל כה צעיר.

שבמקרה שלפנינו מדובר בילד בן 6 ששיחק בחצר ורץ אחר הכדור.

אין המדובר בהסתכנות תוך כדי מודעות כפי שלעיתים נפסק במקרים שהושת אשם תורם בילדים.

 

בית המשפט פסק לתובע סך של 155 אלף שח בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

הפוסט נפילה במדרכה ופיצוי עירייה – תאונת מדרכה ברחוב מי אחראי? הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.

הניתוח הגשים את מטרתו והגידול הוסר.

לקראת השלמת הניתוח וסגירת החתך, השתמש המנתח במים חמים לניקוי הפצע ולמניעת זיהומים.

ברם, הטמפרטורה של המים הייתה גבוהה מדי ואלה גרמו לכוויה בדופן בטנו של התובע.

 

המנתח הודה ובית המשפט נכנס לתמונה

מאחר והמנתח הודה בעובדות אלו, נותר לבית המשפט לקבוע בשתי שאלות:

האם קיים קשר סיבתי בין השימוש האמור במים לבין הצלקת שנותרה על דופן בטנו של התובע; מה הם נזקי התובע ומה הוא אומדנם.

 

התובע טען כי רק למחרת, הגיע המנתח לתובע ועדכן אותו.

המנתח ובית החולים התרשלו והפרו את כללי האתיקה ואת חוזר מנכ"ל משרד הבריאות.

עצם אי-יִדוע החולה בדבר נזקו מיד לאחר האירוע, אף מצדיק פסיקת פיצוי עונשי.

לא זו בלבד אלא שהתובע שוחרר מבית החולים כשבועיים לאחר הניתוח, אולם כעבור מספר ימים הוא אושפז בשנית עם חשש לזיהום במקום הכוויה.

התובע טען, כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי מלא בין אירוע שפיכת המים הרותחים לצלקותיו ולנזקיו הנובעים מהן.

עוד טוען התובע – שעובד בחברת קדישא – כי עקב האירוע, נפגע תפקודו ונגרע כושר השתכרותו באופן ממשי, ועל הנתבעים לפצות אותו בגין מלוא נזקיו.

המנתח ובית החולים טענו כי לקראת סוף הניתוח, לצורך הבטחת ניקוי מרבי ומניעת זיהום דרך החתך הניתוחי, ביקש המנתח מים חמים לשטיפת הפצע.

לאחר שפיכת המים, נראה שהעור באותו אזור החל להתקלף ולפיכך נקראה רופאת מומחית לכירורגיה פלסטית אשר נתנה את הנחיותיה להמשך טיפול.

במהלך אשפוזו של התובע לאחר הניתוח, הכוויה החלה להיסגר ולא היו אירועים מבחינה כירורגית שראויים לציון.

עוד הם טענו כי אין כל קשר סיבתי בין הכוויה שנגרמה לבין נזקי התובע הנטענים והמוכחשים.

חשוב לזכור כי התובע עבר ניתוח חשוב ומוצלח, והצלקת שנותרה היא צלקת ניתוחית בלבד ואילו הכוויה התרפאה זה מכבר.

 

המקרה הגיע לפתחו של בית המשפט אשר קבע כי למעשה, בהעדר מחלוקת בדבר השימוש במים חמים מדי לצורך חיטוי חתך הניתוח, ועל-יסוד חוות הדעת הרפואית של המומחית מטעם בית המשפט, עולה באופן ברור, כי לתובע נגרמה כוויה שהחלימה אך הותירה צלקת בדופן בטנו.

צלקת זו נוספת על הצלקת הניתוחית.

לצד זאת, בל נשכח כי התובע עבר אצל הנתבע ניתוח מציל חיים ומוצלח שבוצע על-ידי המנתח, ויש לְשָבּח את בית החולים והמנתח על כך.

אולם עולה כי לוּ הצוות הרפואי בחדר הניתוח היה בודק כדבעי את טמפרטורת המים לפני השימוש שנעשה בהם לחיטוי הפצע לפני תפירתו (ויש להניח כי הדבר יכול היה להיעשות באמצעות בדיקה פשוטה למדי, טבילת יד או באמצעות מד חום פשוט), דומה שהכוויה – שהיא הנזק הרפואי מושא ההליך דנן – הייתה נמנעת בנסיבות העניין.

מכאן, חבים הנתבעים, באמצעות בית החולים, לפצות את התובע בגין נזקו הנובע מהכוויה.

 

גובה הפיצוי

לאחר שבית המשפט הכריע כי המנתח ובית החולים אחראים נגש לבחון מהו הנזק שנגרם לתובע.

בית המשפט בחן האם נגרמו לתובע הפסדי שכר  לעבר והאם יגרמו לו הפסדים לעתיד, ומצא כי רק בסמוך לניתוח נגרמו לו הפסדים ולאחר מכן חלה עלייה בשכרו.

בית המשפט בחן את העזרה שניתנה לו, ההוצאות שנגרמו לו והסבל שנגרם.

בית המשפט העמיד את הפיצוי על סל של 73,300 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

הפוסט רשלנות רפואית בניתוח הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.

התקף לב במהלך החלפת צמיג בכביש מהיר האם נחשבת תאונה דרכים? אכן כן!

 

ביום התאונה, בשעות הצהריים, התובע נהג במשאית אליה הייתה מחוברת העגלה והוביל עפר.

במהלך הנסיעה אירע תקר (פנצ'ר) באחד הצמיגים ולא ניתן היה להמשיך בנסיעה.

התובע נאלץ לעצור בכביש סואן, צר, ללא שוליים, תוך שחסם חלק מהכביש וגרם להפרעה ממשית לתנועה במקום.

הדבר הכעיס נהגים אחרים בכביש, שהחלו לצפור, לקטר ולהקניט את התובע.

התובע נלחץ וניסה לבצע את החלפת הצמיג בבהילות ככל יכולתו, דבר שהכניסו ללחץ נפשי, גרם לו להתרגז, חש מצוקה ומתח.

כשסיים להחליף את הצמיג, התובע החל לחוש עייפות גדולה, קוצר נשימה, כאבים בחזה ואף הזיע, אך הוא המשיך בנסיעה.

גם במהלך הנסיעה התובע המשיך לסבול ממחושיו הנ"ל, ולאחר שפרק את המטען מהמשאית ביחד עם הקבלן שעבד דרכו (העד מטעמו), התובע חזר לביתו מלווה באותו קבלן, שפינה אותו לטיפול רפואי במקום מגוריו ומשם פונה באמבולנס לבי"ח.

התובע נתקבל בבית החולים בסמוך לשעה 14:40 ואובחן כסובל מאוטם חד בשריר הלב.

מאחר והתאונה ארעה במהלך עבודתו, הביטוח לאומי הכיר בתאונה כ"תאונת עבודה".

 

אך האם מדובר ב"תאונת דרכים"?

סעיף 1 לחוק הפיצויים קובע כי מהו "שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב וכו.

התובע טען, כי השימוש שנעשה על ידו נכנס אף הוא להגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי", לחלופה של "טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו".

חב' הביטוח טענה מנגד, כי אין מדובר בטיפול דרך או תיקון דרך החוסים תחת ההגדרה בחוק הפיצויים.

לטענתה, מאחר והתובע ציין כי הוא החליף צמיגים לעיתים קרובות (פעם בשבוע, בחודש, בשלושה חודשים), הרי שיש לראות בטיפול הדרך שנעשה על ידו כטיפול שנעשה במסגרת עבודתו.

בית המשפט דן בשאלה זו וקבע כי אכן מדובר ב"תיקון דרך".

הטיפול במשאית (החלפת הצמיג) התבצע לאחר תחילת הנסיעה והיציאה לדרך; הטיפול נדרש עקב אירוע פתאומי (תקר בצמיג); הטיפול היה הכרחי ונועד לאפשר את המשך הנסיעה ולהסיר את הסיכון התחבורתי שנוצר; ולא היה מדובר בתיקון/טיפול מורכב הדורש הזמנת איש מקצוע.

 על פי "מבחן המהות" הבוחן את סוג הטיפול שבוצע ברכב, "טיפול דרך" ו"תיקון דרך" הם "טיפול ותיקון שנוהגים לעשות בדרך", מבלי להיזקק למוסכים ולבעלי מקצוע, כגון החלפת גלגל, מילוי מים, הוספת שמן, החלפת נורה וכיוצא באלה.

עוד נקבע מקדמת דנן, כי בהתאם ל"מבחן מהות הטיפול – טיפול דרך הוא טיפול שנועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי שנעשה אגב נסיעה או לצורך המשך הנסיעה, והכוונה לתקלות אשר מתרחשות במהלך הנסיעה ומחייבות את הנהג לתקנן במהלך הנסיעה בכדי שיוכל להמשיך בדרכו.

יתרה מכך, הדיבור "שלא במסגרת עבודתו", נועד להוציא ממסגרת תחולת החוק את אלה העוסקים בתיקון או בטיפול בכלי רכב כעיסוק, מכונאים ובעלי מקצוע דומים בפעולותיהם במסגרת מקצועם או משלח ידם האמור.

אין מחלוקת כי במועד הטיפול (גם לא בכלל) התובע לא עסק בטיפול בכלי רכב כעיסוק, לא כמכונאי ולא במקצוע אחר הדומה בפעולותיו לעיסוקים כאמור.

אין במנהגם של בעלי רכב או של משתמשים ברכב לטפל בתקר ולהחליף צמיג במהלך נסיעתם, כדי להפכם למכונאי רכב או למוסכניקים, אף אם הם נאלצים לבצע פעולה מעין זו באופן תדיר.

תדירות הביצוע לפעולת התיקון או הטיפול אינה נמנית על המבחנים שנקבעו לצורך הקביעה אם מדובר בטיפול/תיקון דרך אם לאו.

יש לציין, כי ביסוד ההחרגה כאמור עמד אף השיקול של קיומו של ביטוח חלופי (סטטוטורי או אחר), כך שמכונאים ואנשי מקצוע דומים הנפגעים תוך כדי טיפולם ברכב במסגרת מקצועם, לא ייצאו נפסדים, משקיים ביטוח חלופי שיכסה את נזקיהם מהפגיעה כאמור.

ואילו, אם תתקבל טענת חב' הביטוח לגבי הרחבת משמעות החריג "שלא במסגרת עבודתו", הדבר עלול להוביל לכך כי משתמשי רכב, שאינם מכונאי רכב ואינם עוסקים במקצועות דומים לכך, ימצאו עצמם ללא כל פיצוי, אך בשל העובדה כי נאלצו להחליף צמיג באופן תדיר.

קשה להלום מסקנה מעין זו, שאינה מתיישבת לא עם מטרתו הסוציאלית של חוק הפיצויים, לא עם לשון החוק ולא עם ההלכה הפסוקה בסוגיה.

 

הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין הנזק

"מבחן הסיכון" בו משולבים שיקולי מדיניות משפטית ומבחן השכל הישר, לפיהם יש לבחון אם הסיכון שהתממש הוא סיכון עימו נועד חוק הפיצויים להתמודד, היינו סיכון תחבורתי – מבחן הסיכון – והאם הקשר בין השימוש במשאית לבין הסיכון שהתממש תרם תרומה ממשית להתרחשות הנזק – מבחן השכל הישר.

הקשר הסיבתי יוכרע אם כן באם השימוש ברכב הוא הגורם הממשי לנזק הגוף ונמצא בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יוצר, ואשר מקיים את הוראות החוק ותכליתו.

במקרה שלנו לולא התקר בצמיג והעצירה בכביש סואן, התובע לא היה חש לחץ נפשי והנזק לא היה נגרם. כך שקשר סיבתי עובדתי מתקיים כן מתקיים בנסיבות. נזכיר, כי הנתבעת גם לא כפרה בכך.

אשר לקשר הסיבתי המשפטי – ביציאת התובע מהמשאית לשם טיפול-דרך, הוא חושף את עצמו לסיכונים שונים שבכללם הסיכון כי ייפגע מהמשאית עצמה, מרכיב מרכיביה, או שייפגע מרכבים חולפים.

בנדון דנן, פגיעת התובע במהלך הטיפול בצמיג המשאית מהווה מימוש של אחד מהסיכונים התעבורתיים המובנים בשימוש במשאית.

לפיכך, מתקיים בענייננו קשר סיבתי משפטי.

כמו כן, על פי מבחן הסיכון, אשר אינו מייחס חשיבות מיוחדת להליך הגרימה המדויק של הנזק, אין בהתערבותם של הנהגים האחרים בכביש, אשר הלחיצו את התובע, כדי לנתק קשר סיבתי זה, זאת בפרט, כאשר לא הוכח מעשה מכוון.

 

ולכן מדובר בתאונת דרכים!

 

לתובע נקבעה נכות בשיעור של 25% והוא קיבל 950,000 ש"ח

הפוסט התקף לב במהלך החלפת צמיג בכביש מהיר נחשב תאונת דרכים הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.

נפגעתם בתאונת אופנוע? נגרמו לכם נזקי גוף כלשהם? בואו להבין מה עושים

 

להלן מידע, טיפים ועצות מעשיות מפיה של עורכת הדין שלהבת רובין המתמחה בתחום של תביעת תאונות דרכים.

 

דעו כי תמיד כדאי לפנות לייצוג עו"ד המתמחה בתביעות תאונות דרכים של אופנועים

משרדנו מייצג נהגי אופנוע ותובעים שנפגעו בתאונות אופנועים כבר למעלה מ-20 שנה.

אנו נלווה אתכם מרגע הפגיעה ועד קבלת הפיצויים. אנו נפעל להשגת הפיצוי המקסימלי עבורכם.

משרדינו מתמחה בתחום הנזיקין – תאונות דרכים, נזקי גוף, ביטוח לאומי, תאונות עבודה, רשלנות רפואית. אנו זמינים הן במשרדנו בתל אביב והן במשרדנו בירושלים.

 

איך בוחרים עו"ד טוב?      

הקפידו תמיד לפנות אל עורך דין תאונת דרכים הבקיא ומומחה דווקא בתחום נזקי הגוף ותאונות הדרכים של אופנועים בפרט.

כדאי לפנות לעו"ד הבקיא ומומחה בתחום שיודע מה עושים כאשר מדובר בנוסף בתאונת עבודה.

כדאי לפנות לעו"ד הבקיא ומומחה בתחום ייצוג מול הביטוח לאומי.

כדאי לפנות לעו"ד הבקיא ומומחה בתחום שילווה אתכם מרגע הפגיעה ועד קבלת הפיצוי.

כדאי לפנות לעו"ד הבקיא ומומחה בתחום שיגבה שכר טרחה רק עם קבלת הפיצוי ולא לפני כן!

כדאי לפנות לעו"ד הבקיא ומומחה בתחום שהעביר הרצאות ומוכר ובעיקר שהביא תוצאות מוכחות.

 

נהג אופנוע שהתנגש במעקה לא בטיחותי. האם יתבע את העיריה?  האם מדובר בתאונת דרכים?

רבים מכלי הרכב שאנו רואים כיום על הכביש הינם טוסטוסים, אופנועים ואפילו אופנוע כבדים.

רוכבים אלו נחשבים כמועדים לתאונות דרכים ולכן ביטוחי החובה שלהם מאוד יקרים.

 

תאונת דרכים בה מעורב אופנוע

ראשית ברגע שארעה תאונה בה מעורב אופנוע, הרי שמודבר בתאונת דרכים עפ"י חוק הפיצויים

לנפגעי תאונות דרכים, ואין זה משנה עם מדובר בתאונה עצמית בה רוכב האופנוע החליק על שמן

ונתקע במעקה בטיחות או אפילו ברדתו מהאופנוע הוא נפל ונחבל או שהאופנוע נפל עליו וגרם

לחבלה.

 בכל המקרים הללו הוא יהא זכאי לפיצוי כי מדובר בתאונת דרכים!

גם בהתנגשות בין שני אופנועים או בין אופנוע לרכב אחר או בין אופנוע להולך רגל ומישהו מהם

נפגע, הרי שמדובר בתאונת דרכים והנפגע זכאי לפיצוי!

 

את מי תובעים?

כל בעל אופנוע או רוכב אופנוע חייב רישיון נהיגה תקף וביטוח חובה תקף.

 

על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תובעים את ביטוח

החובה של האופנוע כאשר אין רלוונטייות לשאלה מי אשם בתאונה.

החוק קובע "אחריות מוחלטת" כלומר כל מי שנפגע באופנוע זכאי

לפיצוי!

*** למעט אם מדובר בתאונה שארעה במתכוון ! שאז אין זכאות לפיצוי.

 

כמה פיצוי מגיע לי?

הפיצוי נקבע לפי הנזק גוף (שכולל גם נזק נפשי) שנגרם לתובע.

כלומר ככל שהנזק חמור יותר, כך קרוב לוודאי שהפיצוי יהא גבוה יותר.

 

יש רלוונטיות לגילו של התובע, לנכות שנגרמה לו ולעיסוקו לפני התאונה והאם נגרם לו הפסד כתוצאה מהתאונה.

 

קביעת פיצוי ע"י בית המשפט 

בבוא בית המשפט לקבוע את הפיצוי הוא עורך בדרך כלל חישובים מתמטיים בהתייחס לנכות, לגיל ולמשכורת לפני התאונה.

לגבי קטינים או צעירים בראשית דרכם, נקבעה חזקה בפסיקה לפיה החישוב יערך לפי השכר הממוצע במשק מאחר ועוד החלו את דרכם התעסוקתית.

קיימת חזקה נוספת לגביהם והיא כי הנכות התפקודית על פי רוב שווה לנכות הרפואית שנקבעה כל ידי המומחה ועל פי נכות זו עורך בית המשפט את חישובי הפסדי השכר לעתיד.

כלומר לדוגמא:

צעיר בן 21 רוכב אופנוע שנפגע בתאונה ונקבעה לו נכות בשיעור של 10%, כי אז יערוך בית המשפט את החישוב בגין הפסד שכר לעתיד לפי השכר הממוצע במשק X הנכות X מקדם ההיוון שלו עד גיל 67.

רכיבי הנזק של תביעות נזקי גוף כוללים הפסדי שכר לעבר ולעתיד, עזרת הזולת (עזרת משפחה/חברים/עזרה בתשלום), הוצאות רפואיות, נסיעות ועוגמת נפש.

לגבי שכירים החישוב נערך עד גיל 67. לגבי עצמאים הפסיקה הרחיבה את הפיצוי עד גיל 70.

 

שימו לב – ביטוח חובה עם השתתפות עצמית יגרום לכם להפסד!

 

איזה ביטוח אופנוע כדאי לכם לעשות?

רבים מרוכבי האופנועים אומרים, לי לא יקרה כלום. אבל קורה! ונפגעתם בתאונה!

 

חברות הביטוח מציעות היום לרוכבי האופנועים 2 סוגי ביטוח:

• האחד, זול יותר עם השתתפות עצמית עד 25,000 ש"ח

• והשני יקר יותר ללא השתתפות עצמית כלל.

מאחר והביטוח מאוד יקר, רבים מעדיפים את הביטוח הזול יותר ב-100-200 ש"ח.

אך הם לא ידועים כי אם ירכשו את הביטוח הזול שחסכו שם כמה מאות שקלים, זה עלול לעלות להם ביוקר.

 

למה לא כדאי לעשות ביטוח אופנוע זול עם השתתפות עצמית?

ציינו לעיל שזה עלול לעלות לכם ביוקר. למה הכוונה אתם שואלים?

אז ככה, חשוב להדגיש כי אני לא מייצגת את חברות הביטוח!

אבל אם תרכשו ביטוח זול, תרוויחו כמה מאות שקלים, אך חברת הביטוח תרוויח עליכם בענק!

 

כי ברגע שיש לכם השתתפות עצמית של עד 25,000 ש"ח, הכוונה היא שאם הנזק שלכם נמוך מהסך של 25,000 ש"ח לא תקבלו כלום!

 

לדוגמא:

אם נפגעתם בתאונה קלה ונגרמו לך שפשופים או כאבי גב קלים ונזקקתם לפיזיוטרפיה.

אם אכן הנזק שלכם לא יהיה גבוה מסך של 25,000 ש"ח, לא תקבלו כלום!

וזאת למרות שנגרם לכם נזק!

 

לעומת זאת, אם רכשתם את הביטוח היקר:

בוודאי שתקבלו פיצוי ואפילו שמדובר בסך הנמוך מ-25,000 ש"ח.

חשוב לציין כי רוב האופנועים אינן מבוטחים בביטוח מקיף ולכם אם נגרם נזק לאופנוע אפילו בתאונה קלה, הרי שתמיד עדיף לקבל פיצוי שיכסה אפילו את נזקי הרכוש שנגרמו לאופנוע.

לכן חשוב להתייעץ עם עו"ד מומחה בתחום לתאונות אופנוע!

 

תאונת אופנוע בעבודה

מאחר וקל התנייד עם אופנוע/קטנוע ממקום למקום, רבים הם אלו המשתמשים בכלי רכב זה לצרכי עבודה.

גם מעסיקים הרבים נדרשים לשירותי שליחות נעזרים באופנועים, ולכן ישנן תאונות דרכים רבות

שמעורב בהן אופנוע וזאת במהלך העבודה.

תאונות אלו מוכרות גם כתאונות דרכים וגם כתאונות עבודה.

כלומר, הנפגע יתבע גם את חברת הביטוח וגם את ביטוח לאומי.

את התביעה מגישים לביטוח לאומי על מנת שתוכר כ"תאונת עבודה" וזכאים להחזר בגין הוצאות רפואיות.

לאחר מכן ניתן להגיש תביעה לנכות לביטוח לאומי.

נכות בשיעור של 9% עד 19% מזכה במענק חד פעמי.

נכות בשיעור של 20% מזכה בקצבה לכל החיים.

לכן חשוב להתייעץ עם עו"ד מומחה בתחום לתאונות אופנוע.

 

תאונה עם אופנוע ללא ביטוח

לעיתים רוכבי האופנועים מתקמצנים ולא רוכשים ביטוח חובה לאופנוע או אפילו שוכחים לחדש אותו.

מלבד העובדה כי מדובר בעבירה על החוק לנהוג ללא ביטוח חובה, הרי שזו טעות חמורה שכן נהג

אופנוע אשר נוהג ללא ביטוח חושף עצמו לא רק לעבירה פלילית אלא גם לתביעה אזרחית/ כספית ואפילו מסכן את עצמו להישאר ללא פיצוי.

 

רכיבה על אופנוע ללא ביטוח בתוקף

סעיף 7 (5) לחוק הפיצויים קובע כי מי שנהג ללא ביטוח וארעה לו תאונת דרכים לא יהא זכאי פיצוי לפי חוק זה!

ואם הוא יפגע בהולך רגל, הרי שהולך הרגל יהא זכאי לפיצוי מ"קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים שהוקמה ע"י המדינה לפיצוי במקרים שאין ביטוח או במקרים של תאונות פגע וברח.

פעמים רבות לאחר שקרנית מפצה את הולך הרגל היא מגישה תביעה נגד אותו נהג שנהג ללא ביטוח שישב לה את הפיצוי.

לפיכך תמיד תמיד כדאי לנהוג שיש רישיון נהיגה בתוקף וביטוח חובה תקף!

עם זאת ישנה דרך לפצות את הנפגע גם שנהג ללא ביטוח חובה תקף אז זאת רק במקרים בהם היה מעורב צד נוסף (רכב נוסף או ליקוי בכביש ואז ניתן לתבוע את העירייה) אשר היה רשלן כלפי נהג האופנוע ואז ניתן לתבוע אותו בתביעת רשלנות.

 

פיצוי גם כשהנהג ללא ביטוח

סעיף 8 אומנם קובע את כלל "יחוד העילה" כי מי שנפגע בתאונת דרכים זכאי לתבוע עפ"י חוק הפלת"ד, אולם ס"ק (ג) לחוק הפיצויים נקבע כי: "אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין של מי שאין לו עילת תביעה על פי חוק זה".

ולכן במקרים בהם מעורכב רכב נוסף אשר לאחר חקירת העובדות התברר כי הרכב הנוסף אשם בתאונה, הרי שניתן לתבוע את חברת הביטוח של אותו רכב.

תביעה זו מוגשת כתביעת רשלנות עפ"י פקודת הנזיקין.

מאחר והתביעה הוגשה לפי פקודת הנזיקין, הרי שהיה צורך לדון בשאלת אשמתו של נהג הג'יפ,

לעומת תביעה עפ"י חורק הפיצויים הקובע "אחריות מוחלטת" ללא השאלה מי אשם בתאונה.

מאחר ונהג הג'יפ הורשע בעבירות עפ"י פקודת התעבורה ולא יוחס אשם תורם לנהג האופנוע הרי

שחויבה חב' הביטוח במלוא נזקיו של התובע ומאחר והתביעה נוהלה בהתאם לפקודת הנזיקין הרי

שבית המשפט אינו מוגבל בסכום הפיצויים כפי שבית המשפט מוגבל בתביעה עפ"י חוק הפלת"ד,

לכן חשוב להתייעץ עם עו"ד מומחה בתחום לתאונות אופנוע.

 

פיצוי נוסף מפוליסות ביטוח תאונות אישיות

בנוסף לפיצוי עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים או עפ"י פקודת הניזקין, הרי לכל מי שרכש ביטוח נוסף הכולל רכיב של "תאונות אישיות" זכאי לפיצוי נוסף וזאת בהתאם לתנאי הפוליסה והנכות שנותרה לו.

ניתן להגיש לחברת הביטוח את חוות הדעת של המומחה שבדק את התובע ולדורש פיצוי בהתאם לנכות.

פוליסות רבות כוללות רכיב של פיצוי בגין שבר וימי אשפוז.

לכן חשוב להתייעץ עם עו"ד מומחה בתחום לתאונות אופנוע.

 

מה עליך לעשות אם נפגעת בתאונה בה מעורב אופנוע?

עליך לגשת לקבל טיפול רפואי ולהתלונן על החבלות בגופך. להמשיל לקבל טיפול רפואי ע"י רופאים המומחים בתחום.  לאסוף את כל החומר הרפואי, קבלות והוצאות שנגרמו לך. כל אלו הם חלק מהתביעה.

חשוב לשים לב כי הגרסה לתאונה מופיעה בחומר הרפואי. שנסיבות התאונה מפורטות כמו שצריך.

חשוב לדווח למשטרה.

חשוב להתייעץ עם עו"ד מומחה בתחום לתאונות אופנוע.

 

מהו שכר הטרחה שעליך לשלם לעורך הדין המומחה בתביעות אופנועים?

שום דבר!

מה הכוונה?

לאחר שפנית לעורך המומחה בתחום שייצג אותך בתביעה שכזאת אינך משלם דבר עד שיתקבל סכום הפיצוי!

שכר הטרחה נקבע באחוזים מסכום התביעה שנפסק לתובע, כאשר עורך הדין מקבל את שכר טרחתו בסוף לאחר שנפסקו הפיצויים.

 

שכר הטרחה נקבע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והוא קבוע לכל עורכי הדין?

8% במקרה של פשרה ללא תביעה

11% במקרה של פשרה לאחר הגשת תביעה

13% במקרה של פסק דין.

חשוב להתייעץ עם עו"ד מומחה בתחום לתאונות אופנוע.

למשרדנו ניסיון של 20 שנה בייצוג נהגי אופנוע ונפגעי תאונות אופנועים. אנו נדאג לליווי צמוד מרגע התאונה ועד רגע קבלת הפיצוי.

 

אנו נדאג לקבלת הפיצוי המקסימלי עבורך!

 

ולסיום קצת סטטיסטיקה:

בשנת 2019 חלקם של האופנועים היו מעורבים ב-3.14% מתאונות הדרכים הקטלניות לעומת 2.10% בשנת  2018 וב-7.9% מהתאונות שהיו בהן נפגעים.

שיעור מעורבותם בתאונות קטלניות הוא פי 9.8 מחלקם מכל כלי הרכב האחרים, לעומת פי 3.6 בשנת 2018.

נהגים מעורבים בתאונות עם נפגעי 8.72% מהנהגים המעורבים בתאונות היו גברים ו-2.27% היו נשים.

אחוז הנשים מכלל המורשים לנהוג עמד על 3.44%.

אחוז הנשים מכלל הנהגים המעורבים בתאונות קטלניות עמד על 7.11%.

חלקם של נהגים צעירים (עד גיל 24) מתוך כלל הנהגים שהיו מעורבים בתאונות עם נפגעים, עמד על  8.17%ואילו חלקם בכלל המורשים לנהוג עמד על 2.14%.

לעומת זאת, חלקם של הנהגים המבוגרים (בני 65 ויותר) המעורבים בתאונות עם נפגעים עמד על 0.11%, וחלקם בכלל המורשים לנהוג עמד על 5.41%.

12.8% מכלל הנהגים המעורבים בתאונות עם נפגעים לא עברו עבירת נהיגה בעת התאונה.

 

*הנ"ל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי

הפוסט עורך דין תאונות אופנוע הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.