האם מדובר ב"תאונת עבודה?

התובעת, מורה ומדריכת טיולים במקצועה, עבדה כרכזת הדרכה.

בעת הרמת שק עצים כבד במהלך העבודה, חשה התובעת בכאב חד בגבה.

הכאב שבתחילה נחזה על ידי התובעת ככאב חולף, הלך והתעצם ועמו החלו תופעות לוואי שונות.

התובעת סברה כי מדובר בתופעה חולפת, נמנעה מלהיעדר מעבודתה במהלך תקופה עמוסה ודחתה את קבלת הטיפול הרפואי עד שהכאב הכריע אותה.

במהלך אשפוז בבית החולים, לאחר שהתברר כי מדובר בחבלה של ממש עברה התובעת תשאול מקיף, במהלכו נמצאה הסיבה למחלת הגב הקשה והפתאומית והיא הרמת שק עצים כבד במהלך העבודה.

התובעת הגישה תביעה לביטוח לאומי אשר דחתה את תביעתה.

לטענת הביטוח לאומי התובעת לא הוכיחה קרות אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתה ולא הוכיחה מועדו.

התובעת הגישה תביעה לבית הדין לעבודה

בית הדין לעבודה קבע:

2 תנאים להכרה כ"תאונת עבודה":

• ארוע פתאומי
• תוך כדי ועקב עבודתו של העובד

מסביר בית הדין לעבודה כי עפ"י הפסיקה נפסק כי עת מוגשת תביעה להכרה בפגיעה כתוצאה של "תאונה בעבודה" על המבוטח להוכיח ככלל שני מרכיבים:

האחד, כי ארעה לו "תאונה", קרי ארע לו אירוע פתאומי, חד פעמי, שניתן לאתרו בזמן ובמקום, ואשר הביא (סיבתיות ראשונה) לחבלה;

השני, שאותה תאונה היא "תוך כדי" ו"עקב" (סיבתיות שניה) העבודה או העיסוק, כאשר בעיקרו של דבר היסוד השני הוא העיקר.

עוד צוין שם, כי כאשר עסקינן בפגיעה שארעה לעובד כתוצאה מגורם חיצוני נראה לעין (סיבתיות ראשונה) והפגיעה ארעה "תוך כדי" העבודה, הרי שקמה החזקה להיות הפגיעה "עקב" העבודה (סיבתיות שניה) והנטל לסתור חזקה זו מוטל על המוסד לביטוח לאומי.

הנטל לסתור יכול ויורם בשים לב למאזן ההסתברות אם יותר סביר שהתאונה אינה עקב התממשות גורם סיכון בעבודה, אלא של גורם אחר למשל אדיופטי.

מסביר בית הדין כי לא בכל מקרה שבו מדובר באירוע תאונתי שהוא תוצאה של גורמים חיצוניים נראים לעין תחול חזקת הסיבתיות וכי יש להכיר באירוע התאונתי כפגיעה בעבודה, שכן עדיין המוסד לביטוח לאומי רשאי לטעון להעדר קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הפגיעה הפיזיולוגית שלטענת המבוטח נגרמה כתוצאה מהאירוע.

האם מדריכת הטיולים הוכיחה "ארוע תאונתי"?

נוכח האמור, השאלה היא האם עלה בידי התובעת להוכיח קרות האירוע התאונתי לו היא טוענת, בו לדבריה הרימה שק עם משקל כבד במהלך העבודה.

 האירוע התאונתי לו טוענת התובעת הוא הרמת שק עצים במשקל 25 ק"ג לצורך שליחתו ליום פעילות.

מתוקף תפקידה הייתה התובעת אחראית על ניהול המחסן במקום העבודה ועל ביצוע השליחויות ממנו לימי הפעילות.

הוכח בראיות אובייקטיביות, בעדות של מחסנאי שעבד עם התובעת וכן בעדות של מנכ"ל החברה שהאמין לעדות התובעת והמחסנאי, כי התובעת נפגעה בעבודה עקב הרמת שק כבד.

הרישום במסמכים הרפואיים

בהיעדר תיעוד במסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע אודות האירוע, או בהיעדר סמיכות זמנים בין אי הכושר לפגיעה, אין כדי לגרוע מגרסת התובעת.

אמנם הלכה היא כי יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים בהיותם מהימנים, שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון, ובית הדין מעניק חשיבות רבה לאמור באנמנזה הרפואית, שכן לרוב זו הגרסה הראשונה של הטוען לפגיעה בעבודה.

עם זאת, בענייננו ניתן על ידי התובעת הסבר אמין ומשכנע להיעדר ביטוי ואזכור לאירוע הנטען בעבודה בניירת הרפואית הסמוכה למועד קרות האירוע,

והוא חוסר הבנה בין היתר על רקע התסמינים הראשוניים שהופיעו ועל הקשר בינו לבין הפגיעה;

ודוק, מסמכים רפואיים אינם חזות הכל ודרוש לראות בצד להם את התמונה בכללותה, כשבענייננו היא מלמדת על הבנה בדיעבד שאפשר שהנזק שנגרם לתובעת היה בעטיו של אותו אירוע,

שבתמימותה ב'זמן אמת' לא ייחסה לו התובעת משמעות.

מינוי מומחה רפואי לבדיקת הקשר הסיבתי

חרף העובדה כי על פניו הפגיעה בגבה של התובעת נגרמה כתוצאה מגורם חיצוני הנראה לעין:

הרמת שק כבד, באופן שאפשר לטעון לתחולת חזקת הסיבתיות בעניינה כך שהפגיעה ארעה גם עקב העבודה, משאין מחלוקת כי תקופת אי הכושר נגרמה לתובעת רק בשלב מאוחר יותר, דרוש מינוי מומחה רפואי לבחינת השאלה האם מתקיים קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הפגיעה הפיזיולוגית שלטענת התובעת נגרמה כתוצאה מהאירוע.

על המומחה לבחון האם האירוע התאונתי גרם בין מיד ובין לאחר מכן לפגיעה פיזיולוגית בתובעת.

בהתאם לפסיקה, בגדר פגיעה פיזיולוגית יבואו אובדן כושר עבודה אפילו אם הוא תולדה של כאב בלבד או חבלות שהצריכו ריפוי ושיקום, דהיינו פנייה לטיפול רפואי;

גם אם האירוע התאונתי גרם להחמרה זמנית וחולפת בליקוי רפואי שהיה קיים במבוטח קודם לכן, האירוע התאונתי יוכר כפגיעה בעבודה.

לפיכך בית הדין לעבודה הכיר באירוע כ"תאונת עבודה"

 לאור המפורט לעיל, עלה בידי התובעת להוכיח קרות אירוע תאונתי בעבודה מ-2.4.19 לרבות באמצעות ראיות אובייקטיביות.

אשר להיעדר תיעוד במסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע התאונתי אודות האירוע, כמו גם היעדר דיווח על ידה למעסיק על האירוע ב-"זמן אמת", הסבריה של התובעת בקשר לכך, משכנעים ומקובלים עלינו, כשעדותה נמצאה מהימנה.

עם זאת, משאי הכושר שארע לתובעת היה שלא בסמוך לקרות האירוע התאונתי ומשהנתבע שולל קשר סיבתי בין האירוע לליקוי בגבה, ימונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לפגיעה על יסוד התשתית העובדתית שנקבעה לעיל.

האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.

רוצים לדעת האם מדובר ב-"תאונת עבודה"?

איך מגשים תביעה לביטוח לאומי? צרו קשר

הפוסט נפגעה בגבה בזמן העבודה: תאונת עבודה? יש פיצוי? הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.

האם מתח נפשי בעבודה יכול להוות "כתאונת עבודה" המזכה בפיצוי מהביטוח לאומי?

• התובעת עבדה כרו"ח בחברה במשך 5 שנים

• במשל חצי שנה היה בין התובעת לחברה היה מתח בנוגע להעלאת שכרה. לבסוף התובעת הוזמנה לשימוע, נדחתה בקשתה להעלאת שכר והתובעת פוטרה

• התובע החלה לסבול ממתח נפשי

• התובעת הגישה תביעה לביטוח לאומי וביקשה להכיר בזה כ"תאונת עבודה"

• המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה

• התובעת ערערה לבית הדין לעבודה

בית הדין מינה מומחה רפואי אשר התבקש לבדוק:

מה הליקוי ממנו סובלת התובעת?

1.          האם יש קשר סיבתי בין הליקוי לבין האירועים בעבודה? ככל שהתשובה חיובית – האם השפעת האירועים פחותה מהשפעת גורמי סיכון אחרים הקיימים אצל התובעת, באם קיימים?

2.          האם הזמנה לשימוע ומכתב פיטורין גרמו להחמרת מצבה הנפשי של התובעת?

המומחה קבע כך:

1. התובעת סובלת מזה שנים ממצב חרדתי עם ביטויים סומטיים
2. בקיץ בו עבדה במשרד רו"ח חלה החמרה במצבה הנפשי
   בין היתר בתקופה זאת אובחנה כסובלת ממצב חרדתי והתחילה לקבל טיפול בקסנג'ס
   החמרה זאת קשורה במצב המתח ששרר בין התובעת והממונה שלה
3. התובעת עברה בקיץ שתי סינקופות אשר בחלקם יכולים להיות קשורים במצב המתח והחרדה בו הייתה שרויה
4. בעקבות השימוע והפיטורין חלה החמרה נוספת במצבה של התובעת. השפעת האירוע קטנה וקצרה יותר מהשפעות אחרות
5. עצם קיום הסינקופות החמירו את המצב הנפשי של התובעת אשר התייחסה אליהן כמצבים מסוכנים מאוד

תשובות לשאלות כב' בית המשפט:

א.        התובעת סובלת מזה שנים ממצב חרדתי עם ביטויים סומטיים.

ב.         מצב זה הוחמר בקיץ בעקבות הסכסוך בעבודה והופעת הסינקופות. השפעת השימוע והפיטורין קטן יותר מ- 20% מתוך יתר ההשפעות.

ג.         בסבירות גדולה יותר מ- 50%, השפעת השימוע והפיטורין השפיע על החמרת מצבה החרדתי של התובעת.

קביעת בית הדין

בית הדין קבע כי אמנם הוכח שהתובעת סובלת ממצב נפשי במשך תקופה ארוכה, וכן הוכח שהיה מתח מתמשך בעבודה בחצי השנה שקדמה לפיטוריה, ואולם, כאמור,

אין חולק כי הפיטורין היוו ארועים משמעותיים בעבודתה של התובעת, אשר לגביהם נקבע על ידי המומחה כי השפיעו באופן משמעותי על מצבה החרדתי של התובעת.

בית הדין קיבל את קביעת המומחה כי לפיטורין היתה השפעה משמעותית על המצב הרפואי,

ולפיכך יש לקבוע כי מדובר ב"ארוע חריג" ולקבל את תביעתה כ"תאונת עבודה".

לאחר מכן תוכל התובעת להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות:

• באם תקבע לה נכות בין 9%-19% היא תהיה זכאית למענק חד- פעמי.

• באם תקבל נכות מ-20% ומעלה תהא זכאית לקצבה לכל החיים.

• התובעת וכל לטעון לפגיעה בכושר השתכרותה ולבקש הפעלת תקנה 15, כך שהוועדה תוכל הוסיף אחוזי נכות בגין פגיעה בתפקודה ובכל למעשה תגדיל לה את המענק/קצבה.

• המענק/קצבה נקבעים בהתאם למשכורת הממוצעת של התובע 4 חודשים לפני התאונה.

הפוסט מתח נפשי בעבודה ופיטורין כתאונת עבודה אירוע חריג הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.

אופי וסביבת העבודה עלולים לעתים לעלות לנו בבריאותנו.

בניגוד ל"תאונת עבודה" שמוגדרת כאירוע פתאומי וחד פעמי, שקרה לעובד תוך כדי עבודתו, "מחלת מקצוע" הינה פגיעה שהתגבשה לאורך זמן אצל העובד בגלל תנאי עבודתו.

היא תוצאה של חשיפה איטית וממושכת לגורמי הסיכון.

הגדרת החוק למחלת מקצוע

סעיף 85 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ”ה- 1995 מגדיר מהי מחלת מקצוע:

מחלת מקצוע היא מחלה שנגרמה לעובד בזמן עבודתו או כתוצאה מעבודתו.

הסיבות להיווצרות מחלת המקצוע יכולות לנבוע ממספר גורמים, לדוגמא:

חשיפה ממושכת לחומרים מסוכנים, קרינה, או על ידי פעולות תדירות שנעשו במשך תקופה ארוכה והצטברו עם הזמן לכדי פגיעה ממשית.

חובת הוכחה

חשוב לדעת כי כדי שמחלה תוכר כמחלת מקצוע, יש להוכיח לביטוח הלאומי קשר ישיר בין התפתחותה והופעתה של המחלה לבין תחום ואופי העיסוק.

כלומר, יש להוכיח כי המחלה איננה תוצאה של גיל, מצב בריאותי או פגיעה שקרתה לא במסגרת העבודה.

רשימת הפגיעות המוגדרות כ"מחלת מקצוע" מוגדרות ברשימה סגורה בחוק הביטוח הלאומי:

הקטגוריות הנפוצות ביותר של מחלות מקצוע הן:

• מחלות עור,

• פגיעות בשמיעה,

• סרטן כתוצאה מחשיפה לחומרים מסרטנים,

• בעיות שלד ושרירים

• ומחלות נשימה כתוצאה מחשיפה לחומרים רעילים.

כלומר כדי להוכיח למוסד לביטוח לאומי שהמחלה שנגרמה לעובד היא אכן מחלת מקצוע יש להוכיח שלושה תנאים מצטברים:

תנאי ראשון:

המחלה נמצאת ברשימת המחלות המוכרת לפי תקנות הביטוח הלאומי

(לדוגמא: מחלות עור, ליקויי שמיעה, מחלות קרינה, הרעלות ועוד).

תנאי שני:

המחלה פרצה אצל העובד בזמן בו היא הייתה מוכרת על ידי תקנות הביטוח הלאומי כמחלת מקצוע (בתקנות מצוין מאיזה תאריך מחלה מוכרת כמחלת מקצוע).

תנאי שלישי:

יש להוכיח קשר סיבתי בין העבודה למחלת המקצוע עצמה, כלומר שהעובד חלה במחלה בעקבות עבודתו אצל המעביד שלו או מטעמו.

למשל:

אדם שנולד עם ליקוי שמיעה אולם ליקוי זה החריף עקב עבודתו אצל מעבידו, יהיה עליו להוכיח שהחרפת מצבו קשורה לסביבת עבודה רועשת ושהיא אינה קשורה לליקוי עמו הוא נולד.

מה עושים אם מדובר במחלה שאינה נמנית ברשימה בחוק?

ישנם מקרים מסוימים בהם מחלתו של עובד יכולה להיחשב כמחלת מקצוע, גם כאשר המחלה אינה מנויה ברשימה הסגורה,

בתי המשפט הרחיבו את הפרשנות להגדרת מחלת מקצוע וכללו בה שני מצבים נוספים שהם:

תאונות מגורמים שאינם נראים לעין ותורת המיקרוטראומה (למשל: סכרת, אירוע לבבי וכדומה).

מהי תורת המיקרוטראומה?

“תורת הפגיעות הזעירות” היא למעשה הלכה משפטית שפותחה על ידי בית הדין לעבודה במטרה להעניק מענה לעובדים אשר חלו במחלה שנגרמה בעקבות תנאי עבודתם, אולם המחלה אינה נכללת בהגדרה של מחלת מקצוע ואינה מנויה ברשימת מחלות המקצוע של תקנות הביטוח הלאומי.

כלומר, כניסה בדרך האחורית.

מחלת מיקרוטראומה מוגדרת כמחלה אשר נוצרה כתוצאה מסדרה של פגיעות זעירות החוזרות על עצמן באופן שכל אחת מהפגיעות תורמת את חלקה להתגבשות הנזק הסופי שהוא למעשה המחלה עצמה.

הפגיעות הזעירות כשלעצמן אינו פוגעות באדם, אולם יחד ולאורך זמן הפגיעה משמעותית ומתגבשת לכדי נזק ו/או מחלה.

גם כאן על העובד להוכיח כי ישנו קשר עובדתי, סיבתי וישיר בין הפגיעות הזעירות שהוא חווה לבין מצבו הבריאותי.

אז מה עושים?

מגישה תביעה לביטוח לאומי בדומה להליך של "תאונת עבודה", כאשר כן יבחן הביטוח לאומי אם אכן קיימת תשתית עובדתית מספקת בה מתקיים בזמן העבודה של הנפגע ביצוע רציף של תנועות זהות חוזרות ונשנות אשר דומות מהותן אחת לשנייה.

אם התשובה חיובית הביטוח לאומי עשוי להכיר במחלה כ"מחלת מקצוע"

נציין כי על פי רוב במקרים הללו הביטוח לאומי מערים קשיים ודוחה את התביעות, אולם חשוב לדעת לא להתייאש ולא לוותר!

תשתית עובדתית

יש להגיש תביעה לבית הדין כאשר יש להוכיח את התשתית העובדתית כאשר על פי רוב בית הדין לעבודה ממנה מומחה רפואי מטעמו אשר יחווה את דעתו בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה של הנפגע לבם הפגיעות מהן הוא סובל.

זימון לוועדה רפואית

אם הפגיעה הוכרה כמחלת מקצוע, הנפגע יזומן לעמוד בפני ועדה רפואית אשר תבחן את מצבו ותקבע לו אחוזי נכות,

ובהתאם לכך תקבע זכאותו לקבלת מענק או קצבה מהמוסד לביטוח לאומי.

הפוסט מחלת מקצוע הגשת תביעה, פיצויים, נכות הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.

התובע, התבקש על ידי האחראי על התחזוקה במפעל, לבדוק מפוח לא תקין על גג המפעל.

לאחר ניתוק המפוח מהחשמל ותוך כדי ניסיון להוריד את המנוע מהמפוח כדי לבצע התיקון, החל מאוורר המפוח להסתובב, סובב את הגלגל וכף ידו נתפסה בין הרצועה לגלגל ונפגעה קשות.

ממקום התאונה פונה לבית חולים שם אובחנה בכף ידו הימנית של התובע קטיעה בגובה הבסיס באצבע מספר 5 ושבר באצבע מספר 4.

התובע נותח ושוחרר מבית החולים למחרת, עם המלצות למעקב רפואי, טיפול אנטיביוטי, החלפת חבישות וחופשת מחלה בת ארבעה שבועות.

לדבריו, מאז התאונה הוא סובל מכאבים, הגבלה בתנועת יד ימין רגישות וחולשה.

תביעה נגד הביטוח לאומי

התובע הגיש תביעה לביטוח לאומי אשר קבע לו נכות בשיעור של 9.75% וקיבל סך של 61,000 ₪ מביטוח לאומי.

תביעה כנגד המעביד בעוולת רשלנות

התובע טוען, כי נסיבות התאונה מקימות חבות של הנתבעות כלפיו ברשלנות, שבאה לביטוי, בין היתר, בכך שהנתבעת הפרה חובותיה לתת לו הדרכות בטיחות ייעודיות לעבודתו על המפוח, להנהיג שיטות עבודה בטוחות, ולהזהיר אותו מפני הסיכונים הטמונים בעבודתו.

הנתבעות טוענות כאמור כי אינן נושאות באחריות לנסיבות התאונה שקרתה בגלל התנהלות פזיזה ורשלנית של התובע, שהניח את ידו על חלק מסוכן במכונה, ביודעו שהדבר אסור.

טעות שאין לה דבר עם העדר הדרכה, העדר פיקוח, או שיטות עבודה לקויות.

המקרה הגיע לפתחו של בית המשפט אשר קבע כי המעביד התרשל כלפי העובד

הנתבעת התרשלה כלפי התובע כשהפרה חובת הזהירות  החלה עליה וחובות חקוקות בהן היא חבה כלפיו.

לא קיימו הדרכות בטיחות    

מלבד  הדרכות בטיחות כלליות  לא קיימה הנתבעת, בכל מהלך שנות עבודתו אצלה, הדרכות בטיחות ייעודית לעבודה על המפוח/המכונות שבטיפולו.

לא הוגשו ראיות על הדרכות בטיחות ייעודיות לעבודה על מכונות או על תוכן ההכשרה שקיבל התובע לכאורה כבעל הסמכה לעבודה על מכונות ללא מגנים וכיוצא באלה.

הימנעות הנתבעות מהצגת הראיות שבידיהן, והסבר לא סביר שהתיעוד לא הוגש כי לא התבקש להגישו, והודאתו כי אף לא ניסה לאתר אותו  פועלת לחובתן במישור הראייתי.

גם לעובד ותיק יש חובת הדרכה

את הטענה, לכאורה, לפיה כעובד ותיק ומנוסה לא נדרש התובע להדרכה ולפיקוח אין בידי לקבל.

חובות המעסיק בהדרכה ובפיקוח, נועדו, בין היתר, לרענן את הוראות הבטיחות בעבודה על מכונות, גם אצל המנוסים בעובדים, ותקנה 3 לתקנות ההדרכה, המעגנת חובה זו, חלה ביחס לכלל העובדים, גם בעלי ותק.

ההלכה הפסוקה מחמירה עם המעסיק, ובתוך כך, מטילה עליו חובה אקטיבית לנקוט בצעדים סבירים כדי למנוע מעובדיו סכנות (רגילות ובלתי רגילות) שמקורן לא רק בתנאי העבודה אלא אף ברשלנות העובדים עצמם, בין היתר, עליו להזהיר את העובדים מפני הסכנות הללו ולנקוט באמצעים למניעתן, ללא קשר למודעות העובדים לסכנות שבמעשיהם.

בנוסף על כך, היה על הנתבעת  להזהיר את התובע מפני הסיכון המוגבר הטמון בעבודה במכונות ללא מגנים, ולהטמיע אמצעי זהירות בהם עליו לנקוט, והיה עליה להימנע מן ההנחה לפיה, בהיותו עובד ותיק ומנוסה, הדברים כבר ידועים לו.

טענת הנתבעות (שתיבחן במסגרת הדיון בשאלת אשמו התורם של התובע לתאונה) לפיה התובע התרשל וסטה מרמת הזהירות הנדרשת כשהניח ידו על גלגל המנוע, אינה פוטרת אותן מאחריות לתאונה, בנסיבות בהן הוכח לכאורה, כי הנתבעת הפרה חובותיה לנקוט באמצעי זהירות אופטימליים, לרבות למניעת התרחשות תאונה כתוצאה מרשלנות, ואף רשלנות חמורה של התובע במהלך ביצוע עבודתו

המעביד הפר את החובות החקוקות המוטלות עליו

המסקנה המתקבלת מן הדברים היא, כי הנתבעת הפרת חובות חקוקות כלפי התובע, שהפרתן מהווה אינדיקציה להתרשלותה כלפיו, וכי לא הראתה שנקטה באמצעים האופטימאליים בהם היא מחויבת, בנסיבות בהן הוא מבצע עבודתו בתנאי סיכון מוגברים, שאילו ננקטו, לא מן הנמנע כי היה בהם כדי למנוע התאונה או למזער את היקף הנזק.

בחינת סיבתיות עובדתית ניתן לקבוע, שקיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובע לבין התרשלותה של הנתבעת שהפרה חובתה לקיים הדרכה ופיקוח, וסבורני כי אף הקשר הסיבתי המשפטי מתקיים על פי המבחנים שהוזכרו לעיל.

אשם תורם של העובד

ככלל, נטיית הפסיקה היא להקל עם העובד ולדקדק עם המעסיק בכל הנוגע לשמירה על אמצעי בטיחות הולמים בעבודה.

בתי המשפט ייחסו אשם תורם לעובד במקרים בהם המעסיק הפר חובה חקוקה, רק אם הוכח שהעובד נפגע כתוצאה מהתממשות סיכון שנוצר מהחלטתו החופשית, לאחר הפעלת שיקול דעת עצמאי, ולא כשפעל רק בגדרי הסיכון שיצר המעסיק על ידי הפרת חובתו החקוקה

התמונה העובדתית שמבססת את אחריותן של הנתבעות, מצביעה בנסיבות הקונקרטיות גם על רשלנותו התורמת של התובע לנזק שנגרם לו, בשיעור לא מבוטל.

מעדותו המגמתית, שבה ניסה להתנער מכל אחריות לתאונה, כשטען כי היה עובד ניקיון, וכשניסה להמעיט מניסיונו כעובד אחזקה, התרשמתי שגם לדידו, החלטתו להניח ידו על גלגל ההינע, מהווה, בהיותו עובד ותיק ומנוסה, סטייה ממשית מסטנדרט זהירות נדרש מעובד אחזקה סביר.

לטעמי, אף אדם סביר.

ניסיונו בתפקידו, החלטתו העצמאית לבצע את התיקון לבד, ללא הנחיה או הוראה מהמעסיקה, מכניסה מקרה זה לגדר אותם "מקרים ברורים בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין" (עניין שיריזיאן), והעובד הוא בבחינת מי ש"נטל סיכון בלתי מחושב וממשי, כתוצאה מהחלטתו החופשית, ואותו סיכון הוא אשר גרם לנזק…

סטה באופן ממשי מרמת הזהירות הנדרשת, כך שחטא ברשלנות של ממש…"(אליעזר קלינה).

בנסיבות אלה התובע נושא באשם תורם משמעותי לקרות התאונה, וסבורני כי  העמדת שיעורו על 20% תהיה סבירה ותשקף, על-פי מבחן האשמה המוסרית, את חלקו הלא-מבוטל בנזק, ומנגד, את חלקן של הנתבעות, הנושאות באחריות העיקרית לנקיטת אמצעי הזהירות.

בית המשפט פסק לו פיצוי של 121,000 ₪ מעבר לסכום שקיבל מהביטוח לאומי והוסיף לו שכ"ט עו"ד והוצאות משפט

הפוסט פגיעה ביד בעבודה, תאונות עבודה הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.

מהי תקנה 15 ומתי מפעילים אותה?

 

כיצד נגדיל את הנכות בביטוח לאומי?

 

בתאונות עבודה, הנפגע עומד בפני וועדה רפואית אשר קובעת את נכותו הרפואית.

יש באפשרותו להגדיל את הנכות וזאת ע"י הבקשה להפעיל את תקנה 15.

האפשרות הזאת קיימת רק ב"תאונת עבודה", ולא במדורים אחרים של הביטוח לאומי.

 

מהי תקנה 15?

תקנה 15 לחוק הביטוח הלאומי קובעת:

15. (א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.

          (ב)  הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.

          (ג)   (נמחקה).

          (ד)  הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה.

 

תקנה 15 למעשה עוסקת בתפקודיות של הנכות הרפואית שנקבעה ע"י הוועדה ומאפשרת לנגע להעלות את אחוזי הנכות שלו עד למחצית.

 

מה הכוונה?

נניח שלתובע נקבעה נכות בשיעור של 10% ונגרמה לו ירידה בשכר, הרי שהועדה יכולה להגדיל לו את הנכות עד ל-15% ובכך להגדיל את המענק שיקבל.

אם לתובע נקבע נכות של 20% והועדה תפעיל את תקנה 15 במחצית כי אז נכותו הסופית תקבע בשיעור של 30% ותגדיל באופן משמעותי את הקצבה.

 

מענק חד פעמי/קצבה

• נזכיר כי בין 9% ל-19% הנפגע יקבל מענק חד פעמי.

• מעל 20% יהא זכאי לקצבה חודשית.

• ואם בגיל זקנה הקצבה כתוצאה מתאונת עבודה תהא גבוהה מקצבת הזיקנה, הרי שיהא זכאי לגבוה מבינהם.

• כשמדובר בנכות עד 19% לוועדה הזכות להפעיל תקנה 15.

• כשמדובר בנכות מעל 20%, על הוועדה להפנות את הבדיקה להפעל תקנה 15 לוועדה רשות.

 

מהם התנאים להפעלת תקנה 15?

המערער היה שותף בבית עסק בתחום האלומיניום והבניה. בשנת 2013 לערך התמוטט עסקו, לטענתו בשל התנהלות לא נכונה של שותפו.

ביום 4.8.13 לקה המערער באירוע לבבי, שנגרם לו לטענתו בשל אותה התמוטטות עסקית, שכן האירוע הלבבי נגרם לאחר שהוא אוים ע"י פלוני שהיה נושה של העסק. האירוע הלבבי הוכר כתאונת עבודה.

ועדה רפואית קבעה את נכותו 25% בגין אוטם שריר הלב; 20% בגין הפגיעה בריאה השמאלית בעקבות ניתוח המעקפים ו-20% בגין הפגיעה הנפשית.

התובע ביקש להפעיל את תקנה 15 בשל ירידה בהכנסותיו. וועדת הרשות אשר בדקה את טענותיו לא מצאה לנכון להפעיל את תקנה 15, וזאת מאחר הירידה בהכנסותיו של המערער ארעה בשל ניהול עסקי כושל של שותפו, ולמצער – לא בגלל הנכות. אין גם מחלוקת שהירידה בהכנסות ארעה חודשים מספר לפני האירוע שהוכר בתאונת עבודה.

 

מתי תופעל תקנה 15?

על מנת להיכנס להיכלה לגדרה של תקנה 15 על המערער לקיים שני תנאים: הראשון, שהוא אינו מסוגל לחזור לעבוד והשני שהנכות גרמה לירידה ניכרת (ולא לזמן מוגבל) בהכנסותיו.

תקנה 15(ב) מחייבת קיום קשר סיבתי בין הנכות לבין הירידה (הניכרת) בהכנסות.

מדובר בתנאים מצטברים כאשר על שני התנאים להתקיים יחד. דרישת הקשר הסיבתי בין הנכות לבין הירידה בהכנסות נותרה על כנה ואף הפכה לדרישה הכרחית במצטבר עם מבחן מסוגלות החזרה לעבודה.

 

כיצד מוגש ערעור?

אם הוועדה לא נענתה לדרישת המבוטח להפעיל את תקנה 15 כי אז פתוחה בפניו הדרך להגיש ערעור על החלטת הועדה לבית הדין לעבודה.

 

הסמכות הבלעדית לדון בתביעות אלו היא לבית בדין לעבודה

חשוב לציין כי לא ניתן להגיש ערעור בשאלה רפואית אלא בשאלה משפטית בלבד. בית הדין לעבודה אינו מתערב בשאלות רפואיות (שכן השופט הדן בהן אינו בעל סמכות רפואית אלא משפטית) אלא בשאלות משפטיות בלבד.

 

מהם שאלות משפטיות?

• אם לדוגמא הועדה לא נימקה את החלטתה
• אם לדוגמא הועדה לא התייחסה למסמך מהותי ורלוונטי.
• אם לדוגמא הועדה התעלמה מקביעת רופא תעסוקתי
• אם לדוגמא הועדה התעלמה מהעובדה שהתובע פוטר.

 

תקנה 17?

תקנה 17 מאפשרת דיון מחודש בתקנה 15 אם חלפה שנה מקביעת הועדה.

 

לאור זאת חשוב לפנות לעו"ד המתחה בחוק הביטוח הלאומי, תאונות עבודה ותקנה 15 על מנת שישיג עבורכם את הנכות הגבוה ביותר.

הפוסט עורך דין ועדה רפואית, הגדלת קצבת נכות ביטוח לאומי הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.

מתי ניתן לערער אחר קביעת ועדה רפואית של ביטוח לאומי?

 

למה חובה להיעזר בעורך דין?

 

באיזה בית משפט מערערים?

 

המערער, נפגע בתאונת דרכים, שהוכרה גם כתאונה עבודה.

 

כתוצאה מהתאונה, הכיר המוסד לביטוח לאומי בפגיעות מהן סובל המערער, בין היתר מחתכים באורביטה עין שמאל ובשתי ידיו.

 

כדי לקבוע  נכות על המערער לעמוד בפני ועדה רפואית

בתחילה נקבעה לו נכות זמנית ולאחר מכן ועדה רפואית מדרג 1 קבעה לו נכות נפשית צמיתה בשיעור של 10%.

 

ניתן לערער על דרג 1 ולהגיע לועדה לעררים

על החלטה זו הגיש המערער ערר, והוועדה הרפואית לעררים, החליטה להותיר על אחוזי הנכות שנקבעו למערער על כנם, תוך שהיא קובעת, בין היתר, כי:

"יש לציין כי בוועדה  כתוב שהנבדק לא בטיפול פסיכיאטרי תרופתי.

כיום מקבל תרופות אולם אלו החלו להנטל מספר שנים לאחר התאונה, בסטטוס המנטלי לא היו סימנים אופייניים להפרעה בתר חבלתית ואין גם התרשמות מהפרעה דכאונית מג'ורית…

השיזוף הרי עשוי להצביע על כך שהנבדק שוהה ארוכות בשפת הים ולדבריו הוא גם משחק במטקות שמצביע על רמת תפקוד ופעילות גופנית סבירה שאיננה עולה בקנה אחד עם מיעוט השעות בעבודה עליהן הוא מדווח. מכל האמור לעיל הוועדה דוחה את הערעור."

 

ניתן לערער אחר קביעת ועדה לעררים בפני בית הדין לעבודה

על החלטה זו הוגש ערעור בבית הדין לעבודה.

המערער טען כי נפלו מספר פגמים בעבודת הוועדה לעררים, אשר בעטיים יש לקבל את ערעורו ולהחזיר את עניינו לוועדה בהרכב חדש.

הוא טען כי יש לו יותר מאשר הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי והוא זקוק לטיפול רפואי.

בנוסף, למצבו השפעה משמעותית גם על כושרו להשתכר.

משכך, לטענת המערער מצבו מתאים לפריט 34(ב)(3) לרשימת הליקויים, ולא כפי שנקבע.

כמו כן, טען המערער כי שגתה הוועדה לעררים עת שקבעה כי אינו נוטל תרופות, שכן המערער החל ליטול תרופות בסמןך לאחר התאונה ולא מספר שנים לאחריה.

זאת לטענת המערער עולה גם מן המסמכים הרפואיים שצורפו על ידו, שניתנו לו ע"י רופאת המשפחה וע"י הפסיכיאטר.

כמו כן, טען המערער כי הוועדה לא פירטה את המסמכים שעמדו בפניה, תוך שהיא מציינת שעמדו בפניה רק "דו"ח מד"א, סיכום דו"ח פסיכולוגי".

המערער מפרט מסמכים רבים נוספים, שעמדו בפני הוועדה, ושלא צויינו על ידה, לרבות מכתבים מרופאים ובכללם רופאים פסיכיאטריים, פסיכולוגית קלינית ומטפל גוף ונפש.

הוועדה גם לא נימקה מדוע היא אינה מקבלת את האבחנה של הרופא המטפל לכך שהוא סובל מדיכאון מג'ורי.

הוועדה מתעלמת ממצאי הבדיקות וחוות הדעת ומבססת את החלטתה על העובדה שהמערער טס לחו"ל וכי הוא "שזוף".

לטענת המערער הוא הסביר לוועדה מדוע השהייה בים מסייעת לו להתמודד עם מצבו וזה בבחינת "שקט בתוך כל הרעש".

לעניין זה מציין המערער וטוען כי דווקא חשיפה ארוכה לשמש מעידה על הזנחה של האדם את עצמו ולא להיפך.

עוד טוען המערער כי נימוק זה של הוועדה מהווה הוכחה לכך שהחלטתה התקבלה על בסיס שיקולים זרים, בחוסר תום לב וכי אינה עומדת במבחן הסבירות.

עוד הוסיף המערער וטען כי, הוועדה לא נימקה את החלטתה לפיה השתכרותו לא נפגעה.

לטענת המערער, בנימוק שנתנה לכאורה הוועדה להחלטתה לעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות, שבו שנכתב כי "...הוא גם משחק מטקות שמצביע על רמת תפקוד ופעילות גופנית סבירה שאינה עולה בקנה אחד עם מיעוט השעות בעבודה עליהן הוא מדווח" יש כדי להצביע על שיקולים זרים בהחלטתה.

 

מגד טען המוסד לביטוח לאומי כי יש לדחות את הערעור, בין היתר, כי:

הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית מקיפה, ואילו המערער לא צירף חוות דעת או הערכת נכות לביסוס טענתו לפיה שיעור הנכות המתאים לו שונה מקביעת הוועדה.

בכל הנוגע לטיפול התרופתי שניתן למערער, טוען המשיב כי המסמכים שצורפו מעידים על טיפול תרופתי ספוראדי.

אין הוכחה בדבר רצף טיפולי תרופתי.

בכל הנוגע להתייחסות למסמכים, טען המוסד לביטוח לאומי כי הוועדה אינה חייבת להתייחס לכל מסמך ומסמך וכי המערער אינו מצביע על מסמך מהותי דוגמת חוות דעת או הערכת נכות שאליהם הוועדה לא התייחסה.

עוד טוען המשיב כי בהתאם למסמכים שצורפו, המערער ביקר אצל פסיכיאטר לראשונה רק שנתיים לאחר התאונה, וכי המסמך מאת המטפל בגוף ונפש הינו ללא תאריך וכלל לא ברור מה מקצועו ומה הכשרתו בתחום הנפשי.

בכל הנוגע לטענת המערער לפיה נימוקי הוועדה אינם ענייניים, טוען המשיב כי לתפקוד החברתי של המערער, הכולל את העובדה שהוא טס מספר לא מבוטל של פעמים לחו"ל, משתזף ומשחק מטקות בים, יש השפעה על פריט הליקוי הנבחר על ידי הוועדה ועל התרשמותה מהשפעת הפגיעה על כושרו להשתכר.

על מנת שניתן יהיה לערער אחר קביעת ועדה רפואית יש להביא נימוק משפטי ולא רפואי

בית הדין הכריע כי הצדק עם המערער.

בית הדין קבע כי העובדה שהוועדה לא פרטה את המסמכים שעמדו בפניה, ומסיבה שאינה נהירה בחרה למנות רק שניים מתוכם, מעלה לכל הפחות תהייה בנוגע למידת התייחסות הוועדה למסמכים שהוצגו בפניה.

ואכן בנימוקיה אין הוועדה אינה מתייחסת כלל למסמכים הרפואיים שהציג המערער- מה שמעלה חשש שאכן לא נתנה דעתה אליהם.

הוועדה לא הייחסה למכתבו של הפסיכיאטר, שבו נכתב כי "יש לו אפקט דיכאוני וחרדתי, וקיימת אצלו אפאטיה ניכרת" וכי "מאז התאונה וכתוצאה ישירה ממנה, הוא סובל מ- Chronic Post Traumatic Stress Disorder שמשפיע על תיפקודו היום-יומי בכל מישורי חייו".

בנוסף, מעיון במסמכים הרפואיים מעלה כי כבר בסמוך לתאונה מצאה תגובה בתר חבלתית וכי נרשמו למערער תרופות לטיפול ב- STRESS.

והומלץ על המשך טיפול ב- VIEPAX.

הוועדה מקדישה פרק לא מבוטל לדיון ביציאותיו של המערער לחו"ל, ולעובדה שהמערער שזוף תוך שהיא כותבת "השיזוף הרי עשוי להצביע על כך שהנבדק שוהה שעות ארוכות בשפת הים".

לא מצאתי פגם בהתייחסות לנסיעות לחו"ל כאינדיקציה למצב נפשי ואולם באשר למסקנות מן השיזוף- גם אם נניח שמסקנה עובדתית כפי שצוינה אפשרית, ואף אם שהות על שפת הים עשויה ללמד על פעילות פנאי, אין בכך, ומכל מקום הוועדה לא הראתה כיצד יש בכך, כדי לספק מסקנה מקצועית ביחס למצבו הנפשי ולא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה בענין זה.

לאור כל האמור סבר בית הדין כי נוכח הטעויות המהותיות שנפלו בהחלטת הוועדה, יש לקבל את הערעור.

בנוסף, חרף העובדה שהוועדה התכנסה לדון בעניינו של המערער בפעם הראשונה, התעלמותה מן האמור במסמכים שהונחו בפניה ובעיקר המשקל שנתנה להיותו של המערער שזוף ומשחק במטקות, מעידה על ועדה נעולה בעמדתה, אשר אין מקום להחזיר את עניינו של המערער לדיון נוסף בפניה.

 

על כן, ובנסיבות חריגות אלה יוחזר עניינו של המערער לדיון בפני ועדה אחרת.

 

המערער לא יכל להתמודד עם טענות המוסד לביטוח לאומי ונזקק לייצוג

משפטי ע"י עורך דין המתמחה בתביעות ביטוח לאומי.

הפוסט ערעור ועדה רפואית של ביטוח לאומי הופיע לראשונה ב-עו"ד שלהבת רובין.