התקף לב במהלך החלפת צמיג בכביש מהיר האם נחשבת תאונה דרכים? אכן כן!
ביום התאונה, בשעות הצהריים, התובע נהג במשאית אליה הייתה מחוברת העגלה והוביל עפר.
במהלך הנסיעה אירע תקר (פנצ'ר) באחד הצמיגים ולא ניתן היה להמשיך בנסיעה.
התובע נאלץ לעצור בכביש סואן, צר, ללא שוליים, תוך שחסם חלק מהכביש וגרם להפרעה ממשית לתנועה במקום.
הדבר הכעיס נהגים אחרים בכביש, שהחלו לצפור, לקטר ולהקניט את התובע.
התובע נלחץ וניסה לבצע את החלפת הצמיג בבהילות ככל יכולתו, דבר שהכניסו ללחץ נפשי, גרם לו להתרגז, חש מצוקה ומתח.
כשסיים להחליף את הצמיג, התובע החל לחוש עייפות גדולה, קוצר נשימה, כאבים בחזה ואף הזיע, אך הוא המשיך בנסיעה.
גם במהלך הנסיעה התובע המשיך לסבול ממחושיו הנ"ל, ולאחר שפרק את המטען מהמשאית ביחד עם הקבלן שעבד דרכו (העד מטעמו), התובע חזר לביתו מלווה באותו קבלן, שפינה אותו לטיפול רפואי במקום מגוריו ומשם פונה באמבולנס לבי"ח.
התובע נתקבל בבית החולים בסמוך לשעה 14:40 ואובחן כסובל מאוטם חד בשריר הלב.
מאחר והתאונה ארעה במהלך עבודתו, הביטוח לאומי הכיר בתאונה כ"תאונת עבודה".
אך האם מדובר ב"תאונת דרכים"?
סעיף 1 לחוק הפיצויים קובע כי מהו "שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב וכו.
התובע טען, כי השימוש שנעשה על ידו נכנס אף הוא להגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי", לחלופה של "טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו".
חב' הביטוח טענה מנגד, כי אין מדובר בטיפול דרך או תיקון דרך החוסים תחת ההגדרה בחוק הפיצויים.
לטענתה, מאחר והתובע ציין כי הוא החליף צמיגים לעיתים קרובות (פעם בשבוע, בחודש, בשלושה חודשים), הרי שיש לראות בטיפול הדרך שנעשה על ידו כטיפול שנעשה במסגרת עבודתו.
בית המשפט דן בשאלה זו וקבע כי אכן מדובר ב"תיקון דרך".
הטיפול במשאית (החלפת הצמיג) התבצע לאחר תחילת הנסיעה והיציאה לדרך; הטיפול נדרש עקב אירוע פתאומי (תקר בצמיג); הטיפול היה הכרחי ונועד לאפשר את המשך הנסיעה ולהסיר את הסיכון התחבורתי שנוצר; ולא היה מדובר בתיקון/טיפול מורכב הדורש הזמנת איש מקצוע.
על פי "מבחן המהות" הבוחן את סוג הטיפול שבוצע ברכב, "טיפול דרך" ו"תיקון דרך" הם "טיפול ותיקון שנוהגים לעשות בדרך", מבלי להיזקק למוסכים ולבעלי מקצוע, כגון החלפת גלגל, מילוי מים, הוספת שמן, החלפת נורה וכיוצא באלה.
עוד נקבע מקדמת דנן, כי בהתאם ל"מבחן מהות הטיפול – טיפול דרך הוא טיפול שנועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי שנעשה אגב נסיעה או לצורך המשך הנסיעה, והכוונה לתקלות אשר מתרחשות במהלך הנסיעה ומחייבות את הנהג לתקנן במהלך הנסיעה בכדי שיוכל להמשיך בדרכו.
יתרה מכך, הדיבור "שלא במסגרת עבודתו", נועד להוציא ממסגרת תחולת החוק את אלה העוסקים בתיקון או בטיפול בכלי רכב כעיסוק, מכונאים ובעלי מקצוע דומים בפעולותיהם במסגרת מקצועם או משלח ידם האמור.
אין מחלוקת כי במועד הטיפול (גם לא בכלל) התובע לא עסק בטיפול בכלי רכב כעיסוק, לא כמכונאי ולא במקצוע אחר הדומה בפעולותיו לעיסוקים כאמור.
אין במנהגם של בעלי רכב או של משתמשים ברכב לטפל בתקר ולהחליף צמיג במהלך נסיעתם, כדי להפכם למכונאי רכב או למוסכניקים, אף אם הם נאלצים לבצע פעולה מעין זו באופן תדיר.
תדירות הביצוע לפעולת התיקון או הטיפול אינה נמנית על המבחנים שנקבעו לצורך הקביעה אם מדובר בטיפול/תיקון דרך אם לאו.
יש לציין, כי ביסוד ההחרגה כאמור עמד אף השיקול של קיומו של ביטוח חלופי (סטטוטורי או אחר), כך שמכונאים ואנשי מקצוע דומים הנפגעים תוך כדי טיפולם ברכב במסגרת מקצועם, לא ייצאו נפסדים, משקיים ביטוח חלופי שיכסה את נזקיהם מהפגיעה כאמור.
ואילו, אם תתקבל טענת חב' הביטוח לגבי הרחבת משמעות החריג "שלא במסגרת עבודתו", הדבר עלול להוביל לכך כי משתמשי רכב, שאינם מכונאי רכב ואינם עוסקים במקצועות דומים לכך, ימצאו עצמם ללא כל פיצוי, אך בשל העובדה כי נאלצו להחליף צמיג באופן תדיר.
קשה להלום מסקנה מעין זו, שאינה מתיישבת לא עם מטרתו הסוציאלית של חוק הפיצויים, לא עם לשון החוק ולא עם ההלכה הפסוקה בסוגיה.
הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין הנזק
"מבחן הסיכון" בו משולבים שיקולי מדיניות משפטית ומבחן השכל הישר, לפיהם יש לבחון אם הסיכון שהתממש הוא סיכון עימו נועד חוק הפיצויים להתמודד, היינו סיכון תחבורתי – מבחן הסיכון – והאם הקשר בין השימוש במשאית לבין הסיכון שהתממש תרם תרומה ממשית להתרחשות הנזק – מבחן השכל הישר.
הקשר הסיבתי יוכרע אם כן באם השימוש ברכב הוא הגורם הממשי לנזק הגוף ונמצא בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יוצר, ואשר מקיים את הוראות החוק ותכליתו.
במקרה שלנו לולא התקר בצמיג והעצירה בכביש סואן, התובע לא היה חש לחץ נפשי והנזק לא היה נגרם. כך שקשר סיבתי עובדתי מתקיים כן מתקיים בנסיבות. נזכיר, כי הנתבעת גם לא כפרה בכך.
אשר לקשר הסיבתי המשפטי – ביציאת התובע מהמשאית לשם טיפול-דרך, הוא חושף את עצמו לסיכונים שונים שבכללם הסיכון כי ייפגע מהמשאית עצמה, מרכיב מרכיביה, או שייפגע מרכבים חולפים.
בנדון דנן, פגיעת התובע במהלך הטיפול בצמיג המשאית מהווה מימוש של אחד מהסיכונים התעבורתיים המובנים בשימוש במשאית.
לפיכך, מתקיים בענייננו קשר סיבתי משפטי.
כמו כן, על פי מבחן הסיכון, אשר אינו מייחס חשיבות מיוחדת להליך הגרימה המדויק של הנזק, אין בהתערבותם של הנהגים האחרים בכביש, אשר הלחיצו את התובע, כדי לנתק קשר סיבתי זה, זאת בפרט, כאשר לא הוכח מעשה מכוון.
ולכן מדובר בתאונת דרכים!
